"הנשים המתנדבות הן הלב הפועם של העמותה"

היום, 8 במרץ, הוא יום האישה הבינלאומי בו דואגים בכל העולם לציין כבוד ואהבה כלפי המין הנשי וציון הישגים של נשים חזקות. נשים כאלו שראויות לפרגון הן מתנדבות ארגון מסל"ן, מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי אלימות ותקיפה מינית. מאות המתנדבות מסייעות 24/7 לאלו שזקוקים לכך ופועלות על ידי תחושת שליחות ורצון אמיתי לסייע. ליזה ניקולאיצ'וק, מנכ"לית מסל"ן, סיפרה ל'באר שבע נט' על העשייה: "המתנדבות הן הלב הפועם של העמותה".

מסל"ן הוא מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי אלימות ותקיפה מינית אשר פועל משנת 1988 על ידי מתנדבות ונשות מקצוע, מתוך הרצון ללוות, להעצים ולתמוך מעשית ורגשית בנפגעים והנפגעות. כיום, אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל שישה גברים נפגעות ונפגעים מתקיפה מינית. את תופעת האלימות הזו שואפות למגר בארגון, באמצעות מחלקת החינוך, המניעה וההסברה שלהם. כיום, ישנם תשעה מרכזי סיוע בפריסה ארצית, כשהגדול בהם נמצא כאן בבירת הנגב. מידי שנה מקבלים במסל"ן, אשר פועלים 24/7, יותר מ-13,000 פניות מנשים וגברים שהותקפו.

השירותים במסל"ן ניתנים ללא תשלום, בהתנדבות מלאה, תוך שמירה על דיסקרטיות מוחלטת. ישנן 330 מתנדבות שמסייעות ותומכות באותם הנפגעים והנפגעות במסירות ובאהבה. במהלך שנות קיומו הוענקו לארגון מסל"ן אותות הוקרה והערכה על פעילותו, כמו למשל אות הנשיא למתנדב, אות תיקון העולם, מגן ראש העיר ועוד.

מה היית רוצה לספר על הנשים המתנדבות במסל"ן? עד כמה חשובה העשייה שלהן?

"לא חשוב באיזה עומס בחיים הנשים נמצאות, עם איזה לחצים הן מתמודדות, תמיד יש מצידן ביקוש לבוא ולתרום מעצמן אצלנו במסל"ן. כדי להתנדב במסל"ן הנשים צריכות לעבור הכשרה של תשעה חודשים ומרגש אותי כל פעם מחדש לראות עד כמה נשים מוכנות להיות אמפתיות ואלטרואיסטיות ולתרום מעצמן לאחרים. הן משלמות מכיסן כדי ללמוד ולהשתתף בהכשרה ואז מלוות נפגעות בהתנדבות לבית חולים, למשטרה, לבית משפט, עושות להן שיחות תמיכה, מפעילות את קו החירום שלנו 24/7... יש יותר משלוש מאות מתנדבות שכל אחת תורמת מעצמה וזה מרגש מאוד. מסב לי גאווה שאני שייכת למקום כזה שיש כאלה מתנדבות, כל אישה מתנדבת היא ייחודית ומדהימה".

את מרגישה שלנשים שעברו פגיעה מינית קל יותר להתחבר ולהיפתח בפני אישה? ההבנה הנשית משמעותית אצלכן בארגון?

"על פי הנתונים הסטטיסטיים רוב הפוגעים הם גברים, יש גם נשים שפוגעות באחוזים קטנים יותר. זה לא רק אישה שתומכת באישה אחרת, אלא אישה שרוכשת את הידע לטפל באותה אישה. זה היכולת האמפתית של אותה אישה להתחבר, להבין, להקשיב להיות סובלנית וסבלנית לאישה שעברה אירוע לא פשוט. יש נפגעות שאומרות שהצלנו להן את החיים, ובעצם לא עשינו הרבה חוץ מלהקשיב. אנחנו לא שופטות, אלא כאן כדי לסייע למי שעברה פגיעה, שלא תרגיש שהיא לבד, שלא תאשים את עצמה כל החיים שלה. לנו יש את הכלים להסביר לה למה היא לא אשמה ואם החברה שיפוטית להסביר לה שזה בעיה של החברה והיא עשתה את המקסימום. זו התייחסות לפגיעה מינית בצורה מושכלת ואמפתית מצד המתנדבות".

ארגון מסל"ן קיים כבר יותר משלושים שנים, את מרגישה שהארגון עבר שינוי לאורך התקופה הזו? כיום יש יותר מודעות והבנה שיש פגיעות מיניות וזה לא משהו שצריך להשתיק או להסתיר?

"לפני עשרים שנה לא היה נהוג או מקובל לדבר על פגיעות מיניות, היו חושבים שהאישה מנפחת משהו או מגזימה... באחת הפעילויות עשינו שיח של קבוצת הורים עם אבות ואימהות ודיברנו על מדריך שנגע בצורה לא ראויה בבנות קטנות שעבד איתן. אחד האבות התייחס בזלזול ואמר שמסל"ן תמיד עושים מזבוב פיל ושלא נגזים. מסתבר שהבת שלו גם נפגעה קשה והוא לא ידע. התחושה שלנו שלי זה לא יקרה מאוד חזקה, אנחנו אף פעם לא יודעים, זה יכול לקרות לכל אחד. לדעתי היום השיח בחברה הוא אחר, יש תחושה של פתיחות. יש לנו חוק למניעת הטרדות מיניות בעבודה, יש שיח מקצועי, מקומות שנותנים טיפול ברווחה, אני כן רואה שינוי. יש תקווה ואני אופטימית, אני חושבת שהחברה צריכה להיות כל הזמן בדריכות ולא לחשוב שכבר השגנו אלא כל הזמן להתקדם כי יש עוד מה לעשות".

לכבוד יום האישה, מה היית רוצה להגיד לכל הנשים שקוראות את הכתבה?

"לא להישאר לבד עם הכאב שלהן. יש נשים כמו מתנדבות מסל"ן שאכפת להן. אנחנו כאן כדי לעשות את המקסימום עבורן. אני מאחלת שהחברה שלנו תגיע לשלב של אפס סובלנות לפגיעות מיניות, שנשים וגברים לא יצטרכו בכלל לפנות למקומות סיוע כמו מסל"ן. בעיני נשים פשוט מבינות בעיניים אחת את השנייה, את הכאב של האחרת, גם חיבוק יכול להעביר כוח... אני רוצה שאנחנו נהיה חברה של נשים שמפרגנות אחת לשנייה עם הערכה וכבוד מצד הגברים. לכל גבר יש אימא ויכולה להיות לו בת זוג, חברה, ידידה או ילדה... אם התקשורת בנינו תהיה תקשורת של כבוד האדם, נתעסק במניעה והסברה ולא בסיוע וטיפול בפגיעות מיניות. אני מקווה שהדור הצעיר יהיה יותר מתקדם, יותר מבין, יותר נלחם לא לאפשר לתופעות כאלה מכוערות לשלוט בנו. יש בי אופטימיות גדולה כי יש נשים שבוחרות להגיע להתנדב ולתרום מעצמן, המתנדבות הן הלב הפועם של העמותה. אני גאה שאני מכירה אותן וזה כבוד גדול לעבוד במקום כזה".