שני אורות מהבהבים: החיבור הקוסמי בין הכותבת, שלי מזרחי, למפיק המוזיקלי, נדב ביטון
27.04.22 / 10:15
תכירו את המיזוג המפתיע שעומד מאחורי השירים שמתנגנים לחלקכם כבר בפה: הכותבת שלי מזרחי ונדב ביטון, שנמנה בין המעבדים והמפיקים המוזיקליים המוערכים בארץ, חתום על הצלחות רבות של אמנים מהשורה הראשונה ביניהם ישי לוי, עמיר בניון, ישי ריבו, ועוד רבים אחרים - התחבר לכותבת שלי מזרחי לפני כשלוש שנים, ויחד הם יצרו פרויקט מוזיקלי ראשון בשם "אורות", שמביא את נדב לקדמת הבמה, הפעם כמבצע. הפרויקט התחיל את מסעו לפני כשנתיים ונמצא בעיצומה של הפקת אלבום בכורה, כששלי מזרחי כותבת את הטקסטים הייחודים באלבום, שהוציאה אחרי שנים רבות של חלומות מגירה, ונדב ביטון המלחין, המעבד המוזיקלי והמבצע באלבום. הפרויקט מארח מבצעים נוספים.
אז איך התחיל החיבור המוצלח? זה קרה בתחילת הקורונה טיים. שלי פנתה לנדב עם הלחנים שלה, והמפגש הראשוני ביניהם הצית את האור הבוהק "היה לי את הטלפון שלו, כי הכרתי אותו 12 שנים קודם לכן" חושפת שלי "כשעזרתי לחבר באיזשהו פרויקט מוזיקלי שהוא עשה אצל נדב, ופתאום ישר נדב קפץ לי לראש. להפתעתי, הטלפון היה עדיין בזיכרון. אמרתי זהו, זה הניסיון האחרון שלי, או שזה קורה או שאני משחררת. ידעתי שהכתיבה שלי מורכבת ולא פשוטה, לא תבניתית, לא קלה בקיצור. אבל רציתי מישהו חיצוני, אובייקטיבי, שיגיד לי מה הוא חושב ואם יש סיכוי להלחין את הדבר הזה, או לוותר. הרי הוא מכיר מלחינים - שווה ניסיון".
ומה קיבלת שפנית אליו?
"זכרתי את נדב כאיש חם מקבל איש טוב, ואז באמת שלחתי לו והוא מאוד התרגש מהכתיבה שלי. הוא אמר לי שהיא מאוד אינטליגנטית ואיכותית ושהוא ישלח למלחינים שהוא עובד איתם. ואז שאלתי אותו איזה שיר הוא הכי אהב והוא אמר לי "את כינור", שיר שאני אישית מאוד אוהבת והרגשתי שהוא הולך להגיד את זה. למחרת אמרתי לו בטח שלחת את כינור והוא אמר את כינור אני אלחין. לקח חודשיים עד שהלחין את השיר. כשכבר אמרתי לו שילחין או שישחרר לי אותו, כי בינתיים הלחינו לי חמישה שירים אחרים, ואז הוא שלח לי אותו מולחן. סקיצה שהוא שר".
איך הרגשת?
"התיישבתי על הספה, לא האמנתי למה שאני שומעת. פה נוצר החיבור גם להלחנה הבלתי רגילה של נדב וגם לאופן שהוא מגיש את השיר. לא ראיתי מישהו, או מישהי לצורך העניין, שיכול לתת ביטוי טוב יותר למה שאני הרגשתי כשכתבתי את השיר הזה. זה היה כאילו הוא ישב לידי כשכתבתי וכך זה התנגן. אמרתי לו שאני חושבת שאין תחליף לקול שלו ששר את השיר. וכך התחילה דרכנו. זו נקודת החיבור שלנו".
יצא לכם להתווכח?
"אנחנו מתווכחים לפעמים, אבל זה רק בגלל שאני טיפוס מעשי ופרקטי ואימפולסיבי והוא, כמו שהוא, אומן – מה שאומר, לרוב, בדיוק ההיפך".
היה קשה להגיע לגלי צה"ל או תחנות אחרות מבוקשות?
"להיכנס לתחנות רדיו זה לא דבר פשוט צריך לעבוד, לעשות מחקר, לא להפסיק לחפש וליצור קשר עם אנשים שיכולים להשמיע או לתת ביקורת, זה לא פשוט לגרום לאנשים להקשיב, כולם עסוקים, לכולם, יש את הקלפים המנצחים המוכרים ביד. את צריכה להיות קוסם כדי להצליח להתבלט. וזה קורה, לאט לאט אבל זה קורה, זו דרך, זה לא קורה ביום".
תספרו לי על השירים
"סינגל הבכורה - "עזר כנגדי", שמגיש טקסט נוגע וחשוף, החושף שיח פנימי כואב של האישה הבוגרת עם הילדה שנשארה שם בפנים, והסינגל השני החדש - "לחן דק", שמביא טקסט כואב ומרגש, יחד עם שאלות נוקבות ותהיות על דרכו של עולם ודרכה של אהבה, באמצעות מסע חיים של אישה, ומתוך זעקה לאלוהים. אף על פי שיש בו ניחוח של שיר אהבה, הוא אינו כזה כלל".
שלי: "שני השירים שכתבתי הם שירים שנכתבו בתל אביב, בגיל 25 פחות או יותר. הם נכתבו ממקום מאוד כואב הגיעו ממקום של בדידות של רווקות, על אף שזה גיל לא מאוחר עדיין הפחד שלעולם לא אוהב קינן בי, כי זה משהו שלא קרה לי כמעט עד גיל 30 והשאיר אותי במקום לא פשוט. הייתי מלאה במחסומים רגשיים מכל מיני חוויות שבעצם הם בסופו של דבר מה שהוביל אותי לכתוב את אותם השירים".
נדב ביטון, בן 53, נשוי, מעבד ומפיק מוזיקלי, נולד בבאר שבע. "סיפור האהבה" שלו עם המוזיקה התחיל כשהתאהב בילדה בבית ספר בבאר שבע שלמדה פסנתר, וזו הייתה הדרך היחידה להתקרב אליה. "ביקשתי מההורים שלי שיקנו לי פסנתר ואימא שלי לא הסכימה" נזכר "ואז אבא שלי בא אליי ואמר לי אני אקנה לך, אל תדאג. יום אחד הגיע מנוף עם פסנתר הביתה. זה היה רגע מאושר כל כך. למדתי מוזיקה אצל המורה האגדי, פנחס אופק ז"ל, של תיכון מקיף א', שהעביר לי את האהבה שלו למוזיקה, ושם אותי כפסנתרן ומנהל מוזיקלי של המקהלה, של מחזות הזמר וטקסי בית הספר. גם למדתי שבע שנים פסנתר בקונסבטוריון, זו באר שבע בשבילי, הילדות והמוזיקה".
כשנדב התבגר, החל לנגן בלהקה ויחד הם הופיעו בפאבים אלמותיים כמו 'הסמטה', 'פאנץ' ליין' ובכל פאב מוכר בעיר. "הסולן נתן זווילי, באר שבעי במקור, ואני כתבתנו והלחנו את שירים" נזכר בימיו בבאר שבע "ניגן איתנו דרור חליבה, גיטריסט מדהים, באר שבעי גם כן (שהיום הוא לוקח חלק כגיטריסט בשירים של אורות). והלהקה הייתה ממש על דרך המלך, רצו להחתים אותנו בחברת תקליטים גדולה ואז זה התפוצץ ולא נשאר לי כלום ביד. כך פניתי להפקה ועיבוד מוזיקלי, כי זה מה שידעתי לעשות. השיר היחיד מהלהקה שיכולתי להשתמש בו כי הכתיבה והלחן היו שלי הוא ואז תבואי, השיר שנתתי להראל מויאל, ושעד היום מלווה זוגות בחופה".
ספר על ההכרות עם עמיר בניון
"תוך זמן קצר בדרכי כמעבד מוזיקלי, אבא שלי הכיר לי את עמיר בניון שרצה רק להקליט שני שירים ולחזור לעבודות הטיח עם אבא שלו. והשאר היסטוריה. הייתה פריצת דרך לי כמעבד עם עמיר בניון והעבודה התחילה לרוץ. עבדתי עם כל האמנים הגדולים. שלומי שבת, עומר אדם, נסרין, מרגול, אילנית, שיר לוי, משה פרץ, ליאור נרקיס, ריק סיני, שיר ביטון, ישי לוי, יסמין לוי. וישי ריבו כמובן. עם עמיר לפני הקורונה הוצאתי שניים שלושה שירים. הקשר תמיד שם".
מה חסר לך בעיקר בבאר שבע?
"היום בבאר שבע חסרה לי יותר תרבות של מוזיקה, חסרה עוד קצת דחיפה. אבל באר שבע תמיד תישאר המקום שהחיה בי את המוזיקה, מקום של בית,חום ומשפחה עבורי. נוף ילדותי"
ומה קרה ששלי פנתה אליך?
"ברגע ששלי שלחה לו את הטקסטים, הניצוץ של הרצון להלחין חזר אלי. מהרגע שהולחן השיר הראשון, לא הפסקנו לעבוד. כמובן שאם היא לא הייתה פונה אליי בזמן הקורונה היה קשה יותר למצוא זמן, כי הופעתי לפחות שלוש פעמים בשבוע, חזרות וכו', אבל רצה השם וזה קרה בתזמון שאפשר את זה, וזה אושר גדול ליצור שוב שירים שלי, מזה התחלתי, וזו אהבה גדולה שלי."
שלי מזרחי, בת 41, נולדה בפתח תקווה ומתעסקת היום אך ורק במוזיקה שלה. היא בכלל למדה חמש שנים פסיכותרפיה גופנית ברידמן, הייתה עצמאית ועבדה מהבית באינטרנט, לפני שהתחילה להתעסק רק במוזיקה שלה ועם נדב"/ מעולם לא ממש מצאתי את עצמי בשום עבודה או עיסוק בצורה מוחלטת ושלמה," הודתה "עד שהתחלתי לגעת במהות שלי כאומן. תמיד אהבתי מוזיקה. החלום הכי גדול שלי היה לא להיות עם פחד במה ולרקוד את נפשי. אני כותבת מגיל 14, זה לא משהו שתכננתי או רציתי לעשות, זה פשוט קרה לילה אחד כשכתבתי ביומן כמתבגרת, ופתאום נכתבו שורות בצורה שאני לא רגילה, קצרות, מתחרזות, כמעט מתנגנות.. והבנתי שזה שיר. ואז זה קרה שוב ושוב. מאז ועד היום כתבתי 800 שירים. כשבתוך ה25 שנה האלה היו עשר שנים של מחסום כתיבה. המחסום, אגב, נפרץ כשנדב התחבר לטקסטים שלי".
מה הסגנון שלכם?
"הסגנונות שלנו מגוונים ורבים. הסינגלים שיצאו הם סגנון רוק, רוק ישראלי ורוק בנגיעות אלקטרוניות. מה שנדב מבצע הם שירי הליבה שלי ולרוב הם רוק".
ואיך התגובות מסביב?
"התגובות שאנחנו מקבלים על השירים הן נפלאות ומרגשות. אנשים מאוד מעריכים את העומק ואת החוסר צנזורה של הכאב, את זה שאנחנו לא מנסים לייפות או לרכך שום דבר. נראה שזה מדבר לאנשים. מעריכים את העבודה המקצועית שנעשית מרמת הטקסט ועד המוצר המוגמר וזה מדבר לאנשים. הושמענו בגלי צה"ל וביום שישי הקרוב גם בכאן גימל. שודרנו בערוץ ערוץ 24 ובערוץ מוזיקה איי.אל, קיבלנו ביקורות יפייפיות בכיוון הרוח. גם הושמענו בתחנות רדיו נוספות כמו רדיו הקצה, רדיו זה רוק, רדיו סול ועוד הרבה".
מה עם סבב הופעות?
"אנחנו מחכים לרגע שנוציא מספיק שירים החוצה כדי שנוכל גם להופיע. באר שבע מבחינתנו היא יעד חשוב, זו עיר הולדתו של נדב וזו עיר מחבקת וחמה."
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
