שיחק אותה: המפיק הצעיר מערד שכבש את תחרות מיס יוניברס
20.12.21 / 09:58
זה הזמן שלו: שון חסון שדה (23) מערד, שעובד בתחום ההפקה, קיבל ביום אחד בהיר מה שכל מפיק מתחיל היה שמח לקבל כמתנת חייו: להיות חלק פעיל בהפקת תחרות מיס יוניברס, שנערכה השנה באילת, ובמשך חודש מלא שנע בין פגישות בירושלים, תל אביב שבועיים מסיביים באילת, בלת"מים, ריצות, עבודה בשעות הקטנות של הלילה, קבלת כל המועמדות בנתב"ג, לדאוג להסעות ושאטלים עוד לדעת איך להתעסק עם אמריקנים שבאים עם שיטות ניהול משלהם, הוכיח בעיקר שיש לו את זה. או בקיצור: עוד נשמע עליו.
הסיפור של שון חסון שדה מערד מתחיל עוד כשהיה מפיק להקות צבאיות ואירועים נמרץ בצבא, דואג לטקסים רשמיים, נושם את מדור ההפקות של חיל חינוך צבאי ותיאטרון צה"ל, עם רזומה של הפקת הצגות, ומעבר חד באמצע השירות ליחידת ההסרטה של חיל החינוך, כדי להפיק סרטים ומדיה, הפיק סדרת סרטי מורשת קרב בזמן שרותו ביחידת ההסרטה, שנקראת "מצפן מורשת", שכל סרט עסק בסיפור גבורה שונה, שבסופו הוענקו צל"שים ועיטורים (פרויקט שקןם בהוראת הרמטכ"ל). שימש גם כראש צוות ארכיון, ובנוסף לכל זה גם עוזר במאי בקליפ עם נועה קירל בפרויקט "שמונים שנה לפלמ"ח" לשיר 'היו זמנים', "מה שאומר לנהל את הסט, לדאוג ללו"ז, שהכל עובד כמו שצריך" מספר שון בקול בוגר "בתקופת של מדור הפקות באירוויזיון שהיה בארץ, לקחו בערך עשרה מפיקים לתפקיד. באולפן כללי, אין בצה"ל עוד תפקיד כזה של הפקת אירועים ולהקות, והתקבלנו שמונה מתוך 600 חבר'ה שמיינו אותנו לתפקיד עצמו. באירווזיון לקחו חלק מאיתנו להתנדב כדי להתמקצע בתחום. שם נפגשתי לראשונה עם המפיקה טלי אשכולי - עבדנו כמה ימים יחד ואחרי השחרור שלי לפני חצי שנה, בערך לפני ארבעה חודשים, היא צלצלה אליי וסיפרה שעושה עכשיו את הפרויקט של מיס יוניברס, שזכרה אותי מאותה תקופה והציעה לי להצטרך לכל הטירוף הזה".
אך הגבת?
"בשוק טוטאלי. עבדתי באותה תקופה בדיוק במשמרת לילה ולא הייתי בפוקוס. חשבתי שהיא מתקשרת בטעות, הייתי בהלם מוחלט, כי היא זכרה אותי לטובה ועשיתי עליה רושם טוב, ובכל זאת, עברנו שנתיים. שמחתי שזה המצב. ישר על המקום אמרתי כן אני איתך בפנים, וככה זה התגלגל. התפקיד שלי בהפקה היה משיק תחבורה ומתאם תחבורה ואותי תיעדו לצד האמריקני עם המתמודדות, כי יש לי אנגלית טובה".
מה זה אומר?
"לתאם הגעות לנתב"ג ומשם למלונות, בתוך אילת, בתוך ירושלים, לשנע אותן ולהזיז אותן, הכל מהכל וכל מה שקשור לרכב, אני אחראי. שזה אומר ישיבות על גביי ישיבות עם האמריקנים, להבין בלילה איך משנים כל מתחרה וכל שופט וזה דרש המון אנרגיה והמון תסכול לפעמים, כי אתה עובד עם חברה אמריקנית שיש לה נורמה מסוימת בעבודה ואתה עובד בנורמה שלך, לא תמיד זה חופף, וצריך להכניס מכנה משותף בתוך זה".
אז התחלה קשה?
"מעבר לעניין של שפה, כי האנגלית שלי טובה, זה קשה כי כל אחד רגיל למשהו אחר. הצוות האמריקני הגיע עם 300 עובדים שהתחילו לעבוד ממאפס על הכל. מה גם, שפעם ראשונה שנתנו צוות מקומי להפיק את התחרות, שמשלב הפקת טלוויזיה והפקת אירוע".
מה זה דרש ממך?
"דרש ממני להיות בנתב"ג כשנחתו הבנות עם כל המשלחות, לקבל את כולן, לראות את כולן ולהתחיל לשנע. היו בלת"מים שאתה לא צופה להם, כמו שאחת המועמדות מגיעה עם ארבע מזוודת ואחת מגיעה עם ארגז של שני מטר, חושב שזו הייתה מיס ברזיל, לך תמצא דרך להעביר את הדבר הזה. אז עובדים עד השעות הקטנות של הלילה".
האינטנסיביות של ההפקה היא הדבר ששון מאוד מתחבר אליה, הרבה כיף לו לזוז ולנוע מאשר לשבת מול מחשב ולתקתק על המקשים. הוא אוהב להיות במרכז העניינים, בלב התעשייה, בסנטר הלא נגמר ובעיקר להזיז הרים "בתיכון היה מתנדב במשטרה כמה שנים" סיפר "הייתי רכז נוער, אחראי על כל פעילויות של מנדבי נוער בערד ומתנדב במועצת נוער ויחידת הנוער, דובר של מועצת הנוער, בצופים, תמיד פעילות האקטיביות הזאת, השגעת האטרף זה מה שמניע אותי. אם זה היה לקום כל בוקר למשמרת במשטרה ואז ללכת לתיכון ומשם למועצת הנוער, זה מה שהיה משאיר אותי חי ומונע".
ואיך הכל התחיל?
"העבירו את כולנו למשרדים של ההפקה בתל אביב, עברנו לשבוע במלון בירושלים, התיישבו שם עם כל האמריקנים ועם המשלחות במקום אחד כדי להתלוות לכל הפעילויות של הבנות. אחרי שבוע עברונ לאילת ושם החיל הטירוף בנמל אילת, הקימו אוהל הכי גדול בארץ שהביאו מחו"ל, בגודל של האנגר1 בערך, שם נערכה התחרות. עניין התחבורה אולי נשמע טיפה לא מיוחד, אבל הדבר הזה מניע דברים. בהפקות הרבה פעמים רואים איך האנשים מתנהגים בראש קטן. אם אתה רוצה להגיע מנקוה אחת לשנייה כל העולם צריך לדאוג לך שתגיע, וכאן התפקיד שלי היה שכולם יגיעו מנקודה א' לנקודה ב' ולא משנה מתי זה קורה. להקפיץ רכבים בארבע לפנות בוקר מנתב"ג, לדאוג לשאטלים בתוך אילת, הכל מהכל, כולל עשרות אלפי טלפונים ביום, לשמור שהכל ילך כשורה, ועם הקשיים שבדרף שמרתי על פאסון".
איך היה לפגוש עשרות מלכות יופי מכל העולם?
"קיבלתי אותן שהגיעו לנתב"ג. זוכר שמיס מקסיקו ניגשה אליי באילת ואמרה לי בהתלהבות שאני החבר הראשון שהיא מכירה בישראל כי קיבלתי אותה בנתב"ג. כולן באמת מקסימות, מושלמות, מצחיקות ומאוד כיפיות, כל מה שקשור לדוגמנית מגיעות מתוקתקות, תמיד עם הסרט על הגוף, גם לארוחות בוקר באות עם עקבים, הכל מדוגם. כשאתה מדבר איתן אתה רואה שמאחורי החזות הברבית יש אישה מצחיקה, ביישנית, מפוחדת והכל מהכל"
יצא לך לראות איך מיס יוניברס מהודו?
"בטח, היא גם באה לערד. שנסענו לאילת פיצלו את הבנות לכמה אוטובוסים וכל אחת נלקחה ליעד אחר. אני הצטרפתי לאוטובוס שלקח את המועמדות לערד כי אמרתי שאין מצב שהפקה שלי מגיעה לבית שלי ואני אפספס את זה. היינו באירוח בדואי, טיולים, היה מאוד יפה והן ממש נהנו. מיס הודו עצמה מאוד יפה, סופר חכמה עם תואר שני. מרגיש לי שהתחרות כבר לא רק מי הכי יפה, אלא גם מי מעוררת השראה. יש בנות שחלקן רופאות, פעילות חברתיות, עוסקות באיכות הסביבה.".
החברה שלך קנאה שאתה עם הרבה בנות יפות סביבך?
"החברה שלי לא קנאה ורק תמכה. הנה חזרתי אליה ישר אחרי שהכל נגמר, כמו מילואים"
ואיך הייתה התחרות עצמה?
"הייתה משוגעת, באמת. במה שהקימו, הכל היה מטורף ואתה לא מאמין שזה קורה בישראל. המנחה, סטיב הרווי, שהוא בין המנחים הגדולים בעולם נמצא בארץ עם רזומה של מאות תוכניות אירוח שעשה, וזה היה מלהיב לגלות את זה. מאוד התרגשתי שהוא מנחה את התחרות. חוויה קסומה עם כל הלחץ. בסופו של דבר זה חוויה וניסיון שיכולתי לבקש"
על מי הימרת כזוכה?
"קודם כל הייתי בטוח שנועה כוכבא, מלכת היופי של ישראל, תעלה לפחות ל16 הראשונות או העשרה, כי היא מאוד יפה. איטליה הייתה מהממת, בלגיה מאוד יפה והן לא עלו. בכלל, כל הבנות שם נהיו חברות. זה מגניב לראות".
מה הפרויקט הבא שלך?
"שאתה מגיע להפקות, אז אתה מקבל פניות דרך חבר מכיר חבר. כמו שהביאו אותי למיס יוניברס. גם פה עשיתי רושם, החלפתי טלפונים על מי שצריך, ומרחרח ואיפה שצריך ןמחכה שיגיע הטלפון. בינתיים ממשיכים כאן בערד ולחפש חברות הפקה. בכלל, עברתי חוויה עצומה ועם כל הלחץ שאתה עובר, בסופו של דבר אלה חוויה וניסיון שלא יכולתי לבקש. ניגשתי לטלי המפיקה הראשית ואסף בלכר, בסוף התחרות, ואמרתי להם תודה רבה שהבאתם אותי למקום הזה כרגע. נתנו לי צ'אנס להוכיח".
בשביל להיות במרכז התעשייה אתה חייב לעבור למרכז
"כשאני השתחררתי מהצבא הייתה חשיבה שאני אעבוד שנה בערד שצריך, נעשה כסף ואז נעבור לתל אביב ולהתערבב שם. הטלפון של להתערבב הגיע מוקדם משציפיתי. לעבור למרכז זה יקרה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]