רוקד על מגרש הטניס
25.04.22 / 18:34
הוא גדל בבאר שבע אבל כבר בגיל 14 עזב את הבית כדי להגשים חלום ולשחק טניס. דווקא אחרי שדורג במקום הראשון בישראל לנוער הגיע הגיוס לצה"ל, אבל מיד אחרי השחרור חזר לאהבה הישנה ואף החל בקריירת אימון כדי לעזור לאנשים באמצעות הספורט. הכירו את יאיר גל, שגם יזכה לייצג את המדינה יחד עם חבריו לקבוצה באליפות אירופה לאוניברסיטאות בקיץ
"אני גדלתי בשכונה ב' בבאר שבע והייתה לי ילדות מקסימה, גדלתי בבית קרקע עם שני אחים גדולים. אני זוכר שתמיד קראו לי ילד מפתח, כי כל הזמן הייתי עם המפתח של הבית על הצוואר, חוזר לבד מבית הספר ואז אחר הצהריים מתלווה לאחים שלי שהלכו לחוג טניס. הכרתי את המשחק והתחלתי לשחק בעקבותיהם", כך שיתף את 'באר שבע נט' יאיר גל, בן 27, שחקן ומאמן טניס. כיום הוא גם סטודנט בניהול עסקי ספורט באוניברסיטת בן גוריון ולפני מספר חודשים פתח את האקדמיה שלו לטניס.
מתי בפעם הראשונה שיחקת טניס? מה גרם לך להתאהב בספורט הזה?
"מגיל קטן תמיד רציתי להיות עם הגדולים והתלוויתי אל אחים שלי. זה גם מה שגרם לי להיות טוב בטניס, תמיד רציתי להוכיח שאני ראוי לשחק עם הגדולים. לא הייתי בחוג אבל הלכתי איתם לחוג שלהם ושם גם שיחקתי בפעם הראשונה. הייתי בחוג מגיל 6 ולדעתי בערך בגיל 10 גם התאהבתי במשחק. התאמנתי במועדון הטניס ברחוב ביאליק בשכונה א' תחת הדרכתו וידו המסורה של גילי ויינטרוב. שם אחיי התאמנו והמקום היווה לי לבית עד גיל 12. התחלתי פתאום לשחק בתחרויות בבאר שבע, בערד ואופקים, הלך לי טוב והתרגשתי מזה. בהמשך גם השתתפתי בתחרויות ארציות וזה חיבר אותי עוד יותר לענף הזה. בגיל 13 התאמנתי אצל המאמן יבגני ריבקין ששלח אותי למבחני הקבלה למכון וינגייט, האמין בי, ועל כך אני חב לו את תודתי והערכתי העמוקה".
"כשהגעתי לצבא שמתי את הטניס בצד והתחושה הייתה שזה לכל החיים. לא חשבתי שאחזור לזה, אבל כנראה שהאהבה למשחק החזירה אותי"
ואז עזבת את הבית בגיל צעיר כדי להתמקד נטו בספורט? ספר על השנים כנער שמתחרה
"כן בגיל 14 עזבתי את הבית כדי להתמקצע בטניס. בשנת 2008 עשיתי מבחני קבלה למכון וינגייט והתקבלתי לפנימייה למחוננים בספורט, התאמנתי עם אלירן דוייב וזה נתן לי המון מבחינה מקצועית. בהתחלה גם היה לי שוק ראשוני כזה, פתאום קמתי בחמש לאימוני בוקר, מתחילים לעשות חימום כשעוד יש חושך... אחרי חופשת הפסח בה חזרתי לבאר שבע למשפחה והחברים היה לי סוג של משבר. כי היה לי ממש כיף ופתאום הייתי צריך לעזוב שוב ולחזור למסגרת שרחוקה מהבית. הייתי צריך לנסוע באוטובוסים במוצאי שבת בלילה וזה לא היה קל. אז בגיל 15 חזרתי לבאר שבע והתאמנתי שנה במרכז הטניס בבאר שבע בשכונה ב' אצל המאמן ארז זרי. מנהל המרכז יניב סקירה קיבל אותי בזרועות פתוחות ואפשר לאמי לשלם סכום סמלי עבור ההשתתפות באימונים במטרה לעזור לנו. בכיתה יא-יב, התאמנתי באקדמיה לטניס ברמת השרון, מאמני היה ליאור דהן, שהיה לי כאב שני. מנהל המרכז היה אייל תעוז וגם הוא העניק מלגות ועזר לאימי כלכלית עם מזעור הוצאות המחייה והאימונים בפנימייה. שם באמת המשכתי להתפתח ובסוף 2012 הצלחתי להגיע להישג ולהיות מדורג ראשון בישראל לנוער עד גיל 18".
וההורים תמכו בך בתקופה הזו שלא היית בבית?
"ההורים תמיד תמכו והיו מאחורי, יש לי הורים מושלמים שכל ספורטאי היה רוצה. הם בדיוק באיזון של להיות מתערב ללהיות מעורב, הרגשתי שהם נתנו לי לעשות את הדרך שלי. אמנם הפן הכלכלי היה מאתגר והיו מצבים בהם הם שאלו אותי אם אני רוצה להמשיך אבל אני מצידי הייתי נחוש ולקחתי על עצמי את האתגר. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד תודה ענקית למי שליוותה אותי כל החיים ותמכה בי, זאת אמא שלי, ליליאן גל. היא גידלה אותי לבד וכשהייתי שחקן צעיר בגיל 15 העלויות של הטניס היו מאוד גבוהות... אם זה תיקוני מחבטים, נעליים שצריך לקנות בלא מעט כסף, הציוד והנסיעות לתחרויות ולחו"ל, לא היה לנו כסף לזה. אמא שלי עשתה פעולות יוצאות דופן כדי שאוכל להמשיך לעשות מה שאני אוהב ולהצליח. היא הסתובבה בעיר בין בעלי עסקים וחיפשה מי יכול לממן אותי. אז ככה אולמי נרניה וגם אלונה ברקת תרמו לנו כמה אלפי שקלים ועזרו לי להמשיך. בזכות הפעולות האלה של אמא שלי והליווי והתמיכה כל החיים, הצלחתי לממש את מה שאני רוצה ואוהב".
ואז הגיע גיל 18. מרבית הספורטאים בגיל זה מתגייסים לצבא במסלול מיוחד שמאפשר להם להמשיך להתחרות ולעסוק בספורט, אבל יאיר החליט אחרת. הוא עשה הפסקה של שלוש שנים ושירת ביחידת דובדבן מתוך רצון לתרום למדינה. הוא מסביר על ההחלטה: "אנחנו בית מאוד פטריוטי ואוהב הארץ, בית ציוני. אמא שלי הייתה בקבע, אבא שלי עלה לארץ מצרפת כדי להתגייס ושני האחים שלי קצינים. מאוד רציתי להתגייס, לתרום למדינה וגם לרכוש כלים חדשים. בטניס בסוף אתה בודד ונלחם עבור עצמך, רציתי את תחושת הקבוצה שפועלת למען מטרה משותפת".
לצד הערכים שהניעו אותו, יאיר גם הבין שההוצאות הכלכליות הגדולות של טניסאי צעיר מקשות עליו. "יש הרבה שחקנים צעירים כאן שחווים את זה, הם ברמה מאוד טובה אבל אין להם אפשרות כלכלית לממן טיסות לחו"ל כל כמה שבועות בשביל תחרויות", מסביר יאיר, "זה סכומים של מינימום עשרת אלפים שקלים כל שבוע... אז היה לי ספונסר שעזר לי אבל בכל זאת זה לא היה פשוט. אז גם מהמקום הזה החלטתי לעצור ולהתגייס וזו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים".
"אני רואה את השינוי שאנשים עוברים באמצעות הטניס. זה ספורט שמאפשר לך לבטא את עצמך, אתה אולי מודרך על ידי מאמן אבל אתה יכול לרקוד על המגרש ולהביא את מי שאתה"
אתה שמח על ההחלטות האלה לעצור ולהתגייס וגם עכשיו לעשות תואר? אתה מרגיש שאולי זה עצר לך את הקריירה כטניסאי צעיר ובגלל זה התפתחת במקום הזה של אימון?
"האמת שלא תיארתי לעצמי שאחזור לטניס בכזו אינטנסיביות אחרי הצבא, יום אחרי כבר התחלתי לאמן. כשהגעתי לצבא שמתי את הטניס בצד והתחושה הייתה שזה לכל החיים. לא חשבתי שאחזור לזה, אבל כנראה שהאהבה למשחק החזירה אותי. בתור חייל משוחרר רציתי להתפרנס ולאמן ואז הבנתי שזה חלק ממני, שרכשתי פה מקצוע ואני יכולה לעזור לאנשים אחרים להיות גם טובים בטניס. חודשיים אחרי התקיימה אליפות באר שבע וניצחתי בחצי גמר ובגמר את השחקנים המובילים בישראל לנוער באותה תקופה, זה נתן לי דרייב לחזור גם לשחק. זה שאני מאמן לא אומר שאני לא שחקן פעיל, אני כבר 6 שנים מתחרה וכיום אני משחק בקבוצה של אס"א בן גוריון".
במה הטניס והספורט עזר לך להתפתח בחיים? במה הרגשת שזה תורם לך?
"הטניס תרם לי בדרך שבה אני מתמודד עם עצמי. אם זה למשל בשיפור יכולת ריכוז וקשב גבוהות, למשל בלימודים בתואר הרבה אנשים אוהבים ללמוד בקבוצות אבל אני הרגשתי שאני לומד טוב יותר עם עצמי, יכול להיות מרוכז במשך שעות. אני מרגיש שזה עזר לי בהתמודדות עם אתגרים וכמובן עצם האהבה לספורט זה חשוב לא פחות".
כיום יאיר הוא סטודנט בשנה רביעית ואחרונה בתואר לניהול עסקי ספורט באוניברסיטת בן גוריון. כשחקן הוא אלוף ישראל בטניס לאוניברסיטאות אחרי שנבחרת הטניס של האוניברסיטה זכתה באליפות הארץ לאוניברסיטאות ומכללות שהתקיימה באילת בחודש שעבר. ביולי הקרוב יטוס יאיר יחד עם חבריו לנבחרת לייצג את ישראל באליפות אירופה שתיערך בפולין. במקביל יאיר אף החליט להמשיך ולהתמקצע בקריירת האימון ופתח באוקטובר את האקדמיה שלו לטניס.
איך התחושות עם הזכייה באליפות ישראל וההזדמנות לייצג את המדינה?
"זו הייתה התרגשות עצומה, אני מאוד ציוני אז עבורי רק לשים את דגל ישראל על המדים ולייצג את המדינה זה כבוד גדול. אני גם מתרגש מהעובדה שאני לא לבד, אלא טס עם הקבוצה והחבר'ה שלי, אלו תחושות מדהימות ושמחה גדולה. גם במשחק הגמר באליפות הייתי בפיגור מול יריב שאף פעם לא ניצחתי, עמדתי להפסיד ואז ברגע האחרון הצלחתי לחזור למשחק ולנצח. זה היה חלום שמתגשם. יצא לנו כבר להתחרות באליפות אירופה בשנת 2019 במונטנגרו והגענו למקום ה-11. השנה אני חושב שאנחנו נבחרת עוד יותר חזקה והשאיפות שלנו הן כמובן להשתפר ולעשות את הטוב ביותר".
פתחת לאחרונה גם אקדמיה לטניס- ספר על כך. למי זה מיועד, במה זה יכול לתרום למשתתפים?
"האקדמיה לטניס שפתחתי זה חלום שמתגשם. ראיתי שאני באמת יכול לתת מעצמי במקום הזה של הטניס, יש לי יכולת לנהל ולהדריך ואני לומד ניהול עסקי ספורט וראיתי את הפוטנציאל. אז החלטתי לצאת לדרך והולך מאוד טוב. אני פונה לכל הגילאים בכל הרמות. יש לי ילדים ובני נוער וגם בוגרים מעל גיל 18. אז מי שרוצה ללמוד ענף חדש, לרדת במשקל ולעשות ספורט מוזמן להצטרף. זה כמובן עסק לכל דבר אבל האקדמיה נפתחה גם מתוך הרצון לעזור לקדם אחרים באמצעות הספורט. זה מה שאני יכול לתרום לאחרים. אני רואה את השינוי שאנשים עוברים באמצעות הטניס. אני אתן דוגמא, יש לי מתאמנת ששלחה לי הודעה מאוד מרגשת ובאמת בכיתי. היא סיפרה שהיו לה התקפי חרדה במשך שנתיים, ההורים שלה ניסו לעזור לה ולא ידעו מה לעשות, אבא שלה פגש אותי והציע לה לבוא לשחק טניס. מאז היא חצי שנה מתאמנת אצלי ובהודעה היא רשמה שהתקפי החרדה הסתיימו לגמרי ואמרה שהטניס עזר לה. זה ספורט שמאפשר לך לבטא את עצמך, אתה אולי מודרך על ידי מאמן אבל אתה יכול לרקוד על המגרש ולהביא את מי שאתה. אני מרגיש שהציבור הבאר שבעי היה צמא למסגרת כזו וכולם מוזמנים לנסות".
ברוח חג הפסח שהיה עכשיו אנחנו בסימן אביב ופריחה- מה תאחל לעצמך להמשך הדרך?
"אני מאחל לעצמי להיות אותנטי ולהביא רגש לתוך העשייה שלי. אם זה בתור שחקן, מאמן, חבר נבחרת, מנהל ובכלל איש שעובד עם אנשים. אני לא רוצה לסמן וי על דברים אלא להביא את כל כולי לעשייה ולהמשיך לרגש אנשים וגם את עצמי. אני מאחל לכולנו שיהיה לנו שקט וביטחון, שנחווה פריחה ומימוש. אין על באר שבע, לא משנה איפה הייתי בארץ ועזבתי וגרתי במקומות אחרים, תמיד חזרתי- כי אין על העיר שלנו בעולם".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]