מהכוכב הבא לסינגל שני - שיר דוקטורי מעומר מספרת לראשונה: "פחדתי לגלות שאני לא טובה מספיק למקצוע"

שיר דוקטורי, בת 28, מתגוררת עם בן זוגה ביחידת דיור בעומר, עובדת כרכזת חינוך וגם כמורה למוזיקה בעמותת ״נגבה״ בבאר שבע ("עבודה שאני מאוד אוהבת וממלאה אותי מאוד"), שבה היא  מעבירה את תובנות החיים שלה הלאה עם אחריות ואתגר. היא במקור מקריית מוצקין, גדלה בבית שומר שבת ומעידה על עצמה כילדה שהייתה תמיד עם הרבה חברות וחברים, כזו שאוהבת להיות בעניינים, אבל מצד שני היא ידעה גם בדידות מהי.  "מהמקום הזה אני חושבת התפתח הרצון שלי להביע, שבסוף הוביל לכתיבת שירים" אמרה בחן השמור רק לה.

מתי כתבת את השיר הראשון בחייך?

"את השיר הראשון שלי כתבתי בגיל מאוד צעיר, משהו כמו תשע לדעתי. בגיל 13 כבר היה לי קלסר עם שבעה שירים שלי, צילמתי עותקים על עותקים של מילים ואקורדים והיינו מבצעים אותם כלהקה. אני ובני דודים שלי שהיו מנגנים איתי. בתקופה הזו למדתי לנגן על קלידים שסבתא קנתה לי במקרה לגמרי ומזל שכך, עם חוברת תווים למתחילים ואקורדים מהאינטרנט. גיטרה למדתי מהאינטרנט, השקעתי בזה שעות ותקופות. אהבתי את דודו טסה בטירוף, גדלתי על סדרות ארגנטינאיות שהדמות הראשית בהן תמיד הייתה זמרת איכשהוא - קריוקי של אבריל לבין עד שאחי היה פורץ את הדלת. וריהאנה, איך אהבתי את ריהאנה"

לא סתם אומרים שהזיקה לשירה מגיעה מהילדות

"ביסודי אהבתי להישאר אחרי הלימודים כדי לשיר בכיתות הריקות מילדים ומלאות בהד שעוטף וממלא אותך. מי לא אוהב לשיר עם אקו?! פעם אחת בכיתה ג׳ תוך כדי ביצוע, אחת המורות הקשיבה לי וביקשה ממני לשיר בטקס של שבוע הספר. אין לי מושג למה, איך ומאיפה האומץ, אבל בכיתה ג׳ עמדתי מול כל בית הספר ושרתי בלייב שיר שלם מחופשת לשלגייה. משם נכחתי בכל טקס, הייתי בלהקת בית ספר, בלהקה הייצוגית של קריית מוצקין, משם ללהקה צבאית עד שהחלטתי שבא לי לבד".

מתי התחלת לכתוב שירים ועל מה את בעיקר אוהבת לכתוב – מה מקור ההשראה שלך

"הכתיבה הובילה אותי כל החיים, אני מאמינה בה מאוד. היא כמו חוזה שלך מול עצמך, כשהמחשבות הופכות לכתב - הן הופכות למציאות. מציאות שאתה מכיר בה, או רוצה לשנות אותה. הכתיבה שמרה על המודעות והערנות שלי. אני בעיקר אוהבת לכתוב מתוך המקום הזה, המטפל בעצמי, הער, המודע, הפתוח לשינוי. לדוגמא, אחד השירים הקרובים שיצאו עוד השנה נקרא ״אסימון״, הוא מדבר על הרגע בו אנחנו מגיעים לתובנה חדשה אחרי תקופה ארוכה שעצמנו עיניים. ״קח לי את העצב״ הוא אחד מתוך שני שירי האהבה היחידים שלי שנראים באופק, לרוב לא קל לי לכתוב על אהבה כי כבר אמרו עליה כל כך הרבה דברים יפים".

הופעת בתוכנית "הכוכב הבא" – ספרי לי על החוויה, מה שרת שם, התגובות ומה לקחת מכל האתגר הזה?

"מה לקחתי מהאתגר זו שאלה מצוינת. אז קודם כל, שרתי את ״הכל עד לכאן״ של עמיר בניון ובשלב אחרי את ״אהבה אסורה״ של זהבה בן. החוויה הייתה טובה, ומאוד מאוד מאוד מאתגרת, אבל אני חושבת שלא פורצים דרך בלי לחוות אתגרים וקשיים. בתקופה ההיא התרגשתי עד רמות של חוסר ריכוז בדברים אחרים, חשבתי רק על זה, רציתי להוכיח ולהצליח, פחדתי לגלות ש ״אני לא טובה מספיק למקצוע״, מה שהוסיף גם לחץ למשוואה".

ההדחה הייתה כואבת?

"כשהודחתי הייתי באופן מאוד מפתיע כל כך שמחה. גם כי השופטים שאהבו החמיאו וזה תמיד כיף לשמוע, וגם כי סוף סוף חתמו לי על זה שהגיע הזמן לעבוד קשה. מאז אני עובדת הרבה יותר קשה וחווה הרבה יותר הצלחה. התגובות מהקהל היו מעולות ומרגשות וזה מילא לי את הלב מאוד. עד היום יש מאזינים לביצוע וזה בהחלט מרגש".

והיכן את מופיעה?

"אני מופיעה לרוב בתל אביב, נהגתי להופיע בקריות הרבה, מחכה מאוד להופיע בבאר שבע".

הסינגל הראשון ששחררה לאוויר העולם נקרא ״בורחת הקיץ״, שמדבר על יום חופש בקיץ, בזמן שעבדה כמלצרית, אבל מאידך גם מודה על עצמה ששנאה בכלל לעבוד. שיר העדיפה בימי החופש ללכת לים ולראות את אותם אנשים משחקים בפריזבי ומטקות, כשכל אחד מגיע עם הJBL שלו ושם שירים שאהב. "השיר נכתב על שחרור מהלחץ של היום יום" שיתפה "התהליך היה מאתגר, להוציא סינגל זה פרויקט. יש המון דברים לנהל ולדאוג להם, קליפ, שיווק, פרסום, ההפקה, איזה סטייל? מי אני? מה אני מייצגת? שאלות גדולות ולא פשוטות. ביום שהסינגל יצא, הייתי מסופקת וגאה על התהליך. הוא פורסם בכל החנויות הדיגיטליות, יוטיוב, רשתות, רדיו ועוד".

ספרי על הסינגל השני "קח לך את העצב" -  מכתב פרידה כנה ונוגע מידיד מהעבר -  מה הסיפור מאחורי אותו ידיד ואיך הוא הגיב שכתבת עליו שיר?

״קח לי את העצב״ נכתב על פספוס, על ידיד מאוד טוב שלי של הרבה שנים, שתמיד חיבבתי, אבל לא עשיתי עם זה כלום. הייתי בתקופה כזאת שלא יכולתי להתחייב לשום דבר, הייתי צריכה להבין על עצמי כנראה כל מיני דברים אז. מישהי חדשה נכנסה לתמונה וברגע שהבנתי שזה מאוחר מידי הרגשתי מועקה גדולה, כעסתי על עצמי שלא הבחנתי בו כשהיה קרוב, שלא נזכרתי בזמן. חשבתי לעצמי שאם אראה את הטוב רק במה שכבר לא יוכל להיות שלי, לא אהיה מסופקת לעולם ושממש אתקשה למצוא אהבה ככה. רציתי לומר לו הכל כדי לדעת שאני עשיתי מה שיכלתי ושזה לא תלוי בי יותר – ״ואם לא יתאים בסדר, אצליח להתחיל הכל מהתחלה״. השיר הוא בדיוק הסיפור".

אתם עוד בקשר?

"אני והוא עדיין חברים, אבל קצת פחות בקשר מן הסתם, הדבר המעניין הוא שחברה שלו היא חברה מאוד טובה שלי היום ואני חושבת שהיא מדהימה. אני מפרגנת להם מאוד".

מה עם אהבה בחייך?

"יש לי אהבה גדולה בחיי ואני מודה על שהכרתי אותו. היינו שני תל אביבים, מאוד התאמנו, הכל היה פשוט, בניגוד להרבה קשרים שהיו לי. לא היו מלחמות אגו, הייתה מלחמה משותפת על איך עושים שנהיה ביחד כמה שיותר. אנחנו גרים ביחד היום ביחידת דיור בעומר. הוא מתופף ב״תזמורת ירושלים מזרח מערב״ שהיא התזמורת הלאומית של ישראל. יש לנו בבית חדר עם תופים וחדר עם האולפן שלי. אנחנו צוחקים המון ואני מחכה כל יום לחזור אליו הביתה."

את בטח מתכוונת להוציא אלבום – מה החלום שלך, מה יהיה בו?

"בטח, אני עובדת כרגע על EP, אחריו יגיע אלבום שלם. וכל אחד שמתחבר לשירים שלי הוא חלק מהחלום הזה. הייתי רוצה פשוט להתעסק במוזיקה ולכתוב תמיד - להופיע, לדבר עם הקהל ואם אהיה השראה בשביל מישהו זה מעל ומעבר".

מה לגביי תכנון הופעות?

"בלי נדר, אחרי שני הסינגלים הבאים אני מתכננת הופעה בבאר שבע ובתל אביב. מחכה לזה מאוד".

עם מי את חולמת לשיר או לכתוב לו?

"אם צריך לבחור אחד זה כנראה יהיה רביד פלוטניק, אני מתרגשת מהמוזיקה ומהאישיות שלו מאוד, אבל בנוסף אליו יש הרבה אמנים בארץ שהייתי שמחה לעבוד איתם".

.