בעקבות חודש המודעות לסרטן השד - סיפור הניצחון הלא ייאמן של אשת הצבא, ליאת אביטבול
06.10.22 / 20:56
כחלק מהגברת המודעות לסרטן השד, יזמה האגודה למלחמה בסרטן, כמדי שנה בחודש אוקטובר, "חודש המודעות לסרטן השד", במקביל לשאר מדינות העולם. למען הגברת המודעות לנושא ולגילוי מוקדם של המחלה, ערכנו ראיון אישי ופתוח עם ליאת אביטבול מבאר שבע, אשת צבא, קריירה ומשפחה, שבאמצע בחיים גילתה שחלתה במחלת סרטן השד אחרי שאמה נפטרה מאותה מחלה. סיפור של פחד, אופטימיות, כאב וניצחון שהוביל לסשן הרצאות מבוקש.
ניצחון ורוד: ליאת אביטבול, בת 47, מבאר שבע, נשואה באושר ליגאל, אימא לבר, עמית וגיא,נמשרתת בצה"ל כ- 29 שנים. חיים שגרתיים ובורגנים של משפחה שמחה ומאוחדת שנהנית מחוויות משותפות, בדרך לסיים תואר ראשון ועם עוד הרבה מחשבות נעימות קדימה. בגיל 45 המסלול שינה כיוון חד ולא צפוי כשנודע לה, אחרי בדיקה שגרתית קבועה, שגם היא חלתה בסרטן השד.
נתחיל מהתחלה. גיל 7, לאחר שאמה של ליאת נפטרה מסרטן שד בהיותה בת 34, היא זוכרת בעיר בית שלא ממש מדברים בו על המחלה. "בבית לא דיברנו יותר מידי על הנושא" שיתפה "בשנות ה-70 היו אפילו שנמנעו מלומר את המילה "סרטן". בגיל 35, ניגשה ליאת לרופא משפחה, ששיכנע אותה באופן רציונלי להתחיל מעקב לגילוי מוקדם. עשר שנים אחר כך, היא מבינה שהוא למעשה הציל את חיי.
שתפי אותנו
"התחלתי להיכנס לשגרה של מעקבים. כירורג שד כל שנה, ממוגרפיה ואולטרסאונד. אני עוברת בדיקות גנטיות ולשמחתי אני לא נשאית, ולכן גם פחות לחוצה. בעקבות הסיפור המשפחתי מאשרים לי בדיקת mri שתחליף למעשה את הממוגרפיה השנתית, ואכן אני בכל שנה מבצעת mri בבית החולים 'איכילוב' ומאושרת לקבל תוצאה תקינה."
עד שיום אחד בהיר..
"בינואר 2020 נוסעת לבדיקה השנתית באיכילוב ולא מעלה על הדעת שתוצאות הבדיקה הפעם ישנו את חיי. יומיים לאחר הבדיקה כבר מתקשרים מאיכילוב לבשר שאני צריכה לבצע ביופסיה. הבדיקה לא תקינה. במשך שבוע ימים אני חייה בהכחשה שבטח זו טעות ומתעלמת מהבקשה לביופסיה. ושוב טלפון, מה קורה ליאת? שואלת אותי המזכירה. לא החזרת לה תשובה איפה את מעוניינת לבצע ביופסיה. רק אז אני מבינה את גודל הבעיה. אני עוברת ביופסיה בבית החולים 'סורוקה' ונלקחות ממני 19 דגימות. ב 19.2.2020 מגיעה התשובה: יש לי סרטן אלים."
איך החיים משתנים מהרגע שבו את יודעת שחלית?
"בהתחלה זה נראה שהשמיים נפלו עלי. המון שאלות ללא תשובות, למה זה מגיע לי, האם לא עברתי מספיק אתגרים בחיים ועוד שאלות שמורידות את הרוח במפרשים. מהר מאוד אני מבינה שאני צריכה לגייס כוחות, שאין לי אופציה אחרת ושאני מתמודדת עם כל קושי למען עצמי ולמען משפחתי. מבינה שעוד לא סיימתי את תפקידי בחיים. הילדים זקוקים לי ואני לא מתכוונת ללכת לשום מקום. אז אני שולפת את כל הכלים שקיבלתי במסגרת הצבאית ונכנסת למלחמה שלי על החיים. מאחורי משפחה תומכת בעל וילדים נפלאים".
איך זה שינה לך את החיים/הקריירה/המחשבות/הפחדים – על מה חשבת בעיקר?
"יש לא מעט פחדים, אני נכנסת לניתוח וחושבת ששם זה יגמר ואחזור לשגרת החיים. אני לקראת סיום התואר הראשון ואין לי זמן להיות חולה, אבל לסרטן תכניות אחרות. אני צריכה לעבור טיפולים כי סוג הסרטן אלים ולכן החיים נעצרים. השגרה משתנה. את הבסיס אני מחליפה במחלקה האונקולוגית ומתחילה לחיות משבוע לשבוע, מטיפול לטיפול."
ההתמודדות עם הכימותרפיה לא קלה לליאת, בייחוד שמודבר בטיפולים קשים שמחלישים את הגוף והנשמה, והכאב הוא לא רק פיזי. "הגוף בוגד בי, השיער נושר והדימוי העצמי נפגע" נזכרת בימים קשים "זו רכבת הרים ממש, יש ימים שנופלים ושוב קמים. תקופת ההקרנות מתישה, הגוף מתמודד עם כוויות ויש ימים שנדמה שאין לזה סוף".
האמנת שתנצחי?
"לא היה לי ספק שאנצח. האמנתי שמחשבה טובה יוצרת מציאות נפלאה. האמנתי שגם על האתגר הזה אתגבר. יש לי צבא חזק איתי, יגאל בעלי החבר הכי טוב שלי שלא עזב לרגע, שלושת הילדים שלי שהתגייסו עבורי ויצאו למסע הזה יחד איתי. בורא עולם שבכל יום היה מראה לי ניסים קטנים להתמודד עם כל הקשיים".
מתי הבנת שאת נקייה?
"לאחר שלושה חודשים של כימותרפיה, 27 טיפולים ביולוגים ו 15 הקרנות, הייתי נקייה לגמרי. היום אני עוברת טיפול אנטי הורמונלי מניעתי לסרטן שד וטיפול מניעתי לגרורות בשלד."
מתי חזרת לצבא ומתי החלטת שאת יוצאת בסשן של הרצאות בארץ כדי לעודד בדיקה, למה זה חשוב לך לספר את הסיפור?
"לאחר 11 חודשים של טיפולים חזרתי לשרות עם תובנות לחיים. הבנתי שהעיקר הבריאות זו ממש לא קלישאה. הבנתי שאני בוחרת כל יום בחיים. בוחרת לצבור חוויות, להיות בשמחה, לעשות חסד עם עצמי, אבל גם עם אחרים. אני מבינה שמה שהציל אותי היה הגילוי המוקדם. אני מחליטה לצאת בהרצאה בהתנדבות מלאה. מספרת את סיפור המסע השלי, את החשיבות שבגילוי המוקדם. מעודדת נשים אחרות לבחור בעצמן לבחור בחיים וללכת להיבדק. הבדיקה פשוטה מאוד וכל כך חשובה."
ספרי על קבוצת הריצה.
במהלך טיפולי הכימותרפיה אני נחשפת לקבוצת ריצה "גמאני רצה" ב"ש. קבוצת ריצה וכושר לחולות ומחלימות מסרטן השד .זה למעשה מיזם חברתי בהתנדבות מלאה בראשו עומד עמרי פדהצור. הוא מקים כחמישים קבוצות ריצה ברחבי הארץ מהצפון עד לדרום עם טובי המאמנים. מחקרים מראים שפעילות גופנית וריצה בפרט מסייעים בהורדת הישנות המחלה. היום בבאר שבע יש קבוצת ריצה וורודה שהפכה להיות משפחה ממש. זו הזדמנות לקרוא לכל מי שמתמודדת עם אחד מהסרטנים הנשיים לבוא. אין שום סיבה לתת לה להתמודד לבד."
ולסיום, מה המסר החשוב לך להעביר הלאה לנשים?
"חשוב לי לומר לנשים ולאנשים בכלל, שהחיים מפתיעים אותנו לפעמים, אבל חשוב את הקושי להפוך להזדמנות לבחור בחיים. לכן נשים יקרות, כדי שיהיו לנו חיים וורודים - לכו להיבדק קחו אחריות. יש לא מעט חלומות עוד להגשים".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
