איחוד אלמנות השוטרים להנצחתם: "הם היו גיבורים שהצילו חיים"

חן יפרח וליבי אחונדוב מאופקים, גילו לתדהמתן לאחר מותם של בני זוגם, ששני הילדים שלהן: לביא ודניאל, לומדים באותה כיתה. לגורל יש כנראה דרך משלו לאחד. מאז הן לא מפסיקות לעשות כל מה שינציח ויספר את סיפור גבורתם ונפלאות ליבם של אהבות חייהם, שנגדעו בזמן שהצילו חיים של אחרים.

ב30.10 יתקיים מרוץ לעילוי נשמתם שארגנו האלמנות כדי שכולם ירוצו ויזכרו את הבעלים האהובים שנפלו בקרבות על הגנת המולדת. המרוץ נקרא בשם: "הולכים, רצים וזוכרים את השוטרים הגיבורים״. מדובר במרוץ משפחות שיחל מרגבים עד לפארק הידידות - שם מתכננות האימהות פעילות משפחתית שתכלול חלוקת מדליות, יוגה, זומבה, חלוקת ארטיקים ואף תערוכת כלים של יחידת יואב. כל זאת מתוך רצון להנציח זיכרון חוויתי של גבורת השוטרים שנפלו בקרב בשבעה באוקטובר.

חן, ספרי לנו על ההכרות שלך עם ליבי

"הבן שלי לביא והבן של ליבי, דניאל, לומדים בכיתה ג' בבית ספר 'רגבים' באופקים. הבנים שלנו היו חברים עוד קודם אבל כעת החברות התחזקה. כשאני וליבי נפגשנו ודיברנו, היה לנו ברור שיחד נמצא את הדרכים להנציח את הבעלים שלנו. התחלנו לחשוב יחד על רעיונות והמרוץ היה אחד מהם. מקווה שנמשיך לפעול בשיתוף פעולה כדי להנציח אותם בדרכים הראויות להם״.

מה קרה באותה שבת שחורה?

"כל אחת מאיתנו חיפשה את הבעל שלה. ליבי הגיעה אליי כי פרסמתי את התמונה של אליאור עם הטלפון שלי וביקשתי עזרה בחיפושיו. שמעתי ממנו בפעם האחרונה רק בשעה תשע ושלוש דקות כשסימס לי: "בלי לחץ, תהי רגועה. השם איתי". הקשר נותק וחשבתי שבטח נפל לו הטלפון כשהוא רץ להציל. הוא היה אחד שיודע לשמור על עצמו ועבר הרבה קורסים והגנה עצמית. אם היה חושב רק על עצמו הוא היה חי. אליאור רצה להציל אחרים והוא הציל הרבה מאוד".

מלאך בחייו ובמותו

״עברנו לפני חמש שנים מבאר שבע לבית שקנינו באופקים. ידיו של אליאור בבית שלנו שבנה בעצמו: מגבס ועד מזגנים, פרגולה, נגרות ועד חדר ארונות. יחד חלמנו וזכינו להגשים. כשרצינו לבחור איך לעצב את הקיר כניסה, הוא נתן לי דף וביקש שאצייר איך ארצה שהקיר יראה. ציירתי לו והלכנו לבחור ביחד את החיפויים. אליאור תמיד אמר שכל בן אדם יכול להגשים כל חלום בליבו במו ידיו".

חן: "אליאור תמיד אמר שאין דבר כזה לא יכול. רוצה? תתאמץ. כשהוא לקח פרויקט על עצמו תמיד היה מבצע בצורה הכי טובה, פרפקציוניסט ובעל ידי זהב, חוקר ולומד מתוך סקרנות ושאיפה להכי טוב. מלח הארץ".

אליאור נהרג כשהיית בתחילת ההריון השלישי של חייכם

"זכיתי בחיי להכיר את הכי טוב שיכולתי לבקש. אני מודה על הזכות להיות אשתו ואם ילדיו של אליאור, על המתנות שזכיתי והן שלושת האוצרות: לביא בן השמונה, הראל בן חמש ועילאי בן החמישה חודשים. כשאליאור נהרג הייתי בתחילת ההיריון השלישי ואליאור היה מאושר. יום אחרי שגילינו הוא כתב לי: 'יש בי תחושה עילאית של אושר וציפייה. בגלל זה קראתי לבן שלנו עילאי, מהמילה עילאי. גם הפירוש הוא עליון גבוה - נמצא גבוה בשמים והכי קרוב לבורא עולם. היו בו דרכי נתינה כאלה גבוהות כשתמיד עזר לאחרים בסבלנות ורוגע, עם חיוך על הפנים וכריזמה מטורפת שסחף אחריו אנשים. אדם מצחיק. חברים מספרים שגם אחרי מותו הוא ממשיך לעזור להם בדרכים מרגשות".

אליאור ואמין הכירו דרך הילדים של שניהם מאותה כיתה, כשהגיעו תמיד לפעילות בית הספר כדי לתרום מזמנם והלב הרחב. הם הכירו גם במשטרה ולא היו מוותרים להגיע לכל טקס או יוזמה כיתתית בלי להתלונן על כלום – תמיד לשמח. בשבעה באוקטובר הם נפגשו למשמרת בוקר, כל אחד עבד באזור אחר, אבל הגורל רצה קצת אחרת ושניהם רצו להציל אחרים ונפלו, לדברי חן, על קידוש השם. "באותה שבת חיפשנו את הבעלים" נזכרת חן בכאבה.  "ליבי כתבה לי הודעה שגם הם גרים באופקים והיא לא מוצאת את אמין בעלה. ביקשה שאעדכן אותה אם יש תשובה מאליאור ורשמתי לה אמן ונשמע בשורות טובות. היינו אופטימיות. האמונה הדהדה בנו ורצינו לקוות שהם בסדר".

ספרי לי על המרוץ שיזמתם לזכרם

"אנחנו מנסות להנציח את הבעלים בכל דרך. בחג פורים דאגנו למשלוחי מנות בבית הספר בשיתוף מנהלת בית ספר ׳רגבים׳, מור אבירם, מנהלת נפלאה שאיתנו יחד יד ביד ועוזרת להנציח את אליאור ואמין בצורה מכובדת ותומכת בנו לאורך כל הדרך. חילקנו לכוחות הביטחון, לגנים, לעדי נגב וזה עשה להם ולנו טוב בלב. בנוסף, לקראת חגי תשרי, הצוות החינוכי שיתף פעולה בהובלת איסוף מוצרי מזון למשפחות אשר ידם אינה משגת וכך הילדים למדו על ערכי הנתינה ועשיית החסד כפי שייחדו את אליאור ואמין בחייהם ובמותם. המחשבה על האחר ״ואהבת לרעך כמוך״ אין זו קלישאה, אלא דרך חיים לפיה חיו וכעת זוהי חובתינו להנחיל זאת גם לילדים. עכשיו אנחנו מקיימות מרוץ, כי אנחנו רוצות שיזכרו אותם דרך הריצה, העשייה והפעילות הספורטיבית".

שתפי אותנו על המרוץ שארגנתם לזכרם

"המרוץ בסימן יום ההליכה הבינלאומי שמתקיים ב30 באוקטובר, הפצנו דרך פייבוקס בקשה לתשלום עשרה שקל מכל מי שיחפוץ כדי להדפיס חולצות. המרוץ אינו תחרותי אלא לשם הנאה וזיכרון. הוצאנו גם פוסטרים ו"קרן הישג" מעניקה חסות ותחלק ארטיקים בסיום המרוץ יחכה לילדים אוטו גלידה".

מהיכן הכוחות ליזום ולהנציח גם כאמא שמגדלת ילדים לבדה?

"כדי להנציח את הבעלים שלנו האהובים והיקרים שלנו. יש משפט שאומר 'כל עד מישהו זוכר אותנו - אנחנו חיים' ולכן אנחנו רוצות להנציח את הערכים שלהם שהיו חלק מהשגרה היומיומית - להנחיל הלאה. הכוחות זה הילדים שלנו, שיזכרו את אבא הגיבור שהיה להם, שמסרו את נפשם כדי להציל אחרים. שילכו תמיד בראש מורם. שנזכור תמיד שהמדינה שלנו לא ניתנה במגש של כסף, ומדור לדור קמים עלינו לכלותנו. כל פעם צריכים מחדש להקריב. עם ישראל חי בזכות הגיבורים שהחליטו להקריב חיים כדי שאחרים יוכלו לחיות ואותם צריך לזכור, להנציח ולפעול. כל אחד זה עולם ומלואו".