סירבה להפקיר את חבריה מאחור ושילמה בחייה: זהו סיפורה של סיגל איטח מב"ש

בשיחה עם "באר שבע נט" מספרת לוס חודסון, חברתה הטובה של סיגל, על האסון הנורא שפקד את המשפחה ועל אישיותה יוצאת הדופן של סיגל, שבחייה הפגינה איכפתיות רבה לסובבים אותה, כאשר גם ברגעיה האחרונים סירבה להפקיר את חבריה ושילמה על כך בחייה.

לוס, חברתה הטובה של סיגל שאף עזרה לארגן את הלוויתה שנערכה אמש, מתארת בשיחה עם "באר שבע נט", אדם איכפתי בצורה יוצאת דופן שתמיד דאג שהסובבים אותו יהיו עם חיוך על הפנים. לוס מספרת כי הפגישה האחרונה שלה עם סיגל התרחשה: "כשעה לפני שסיגל מתה. פגשתי אותה במועדון הפורום בב"ש, ממנו נסעה סיגל למסיבת הטבע שבקיבוץ רעים".

על המתרחש במסיבה עצמה מספרת לוס כי: "לפי עדויות שונות שבידינו מאנשים שהיו עם סיגל, היא וחבריה הגיעו למסיבה בסביבות השעה 6:30, כאשר בסביבות השעה 6:45, החליטו סיגל וחבריה להתקפל לרכבים כי היו התראות על טילים. בשעה 7:20 סיגל הגיעה ביחד עם חבריה ואנשים נוספים אל תוך המיגונית בצומת רעים, שהייתה בכניסה לקיבוץ רעים".

"להבנתי, היו סרטונים בהם ראו את סיגל בתוך המיגונית, כאשר בסרטון שצולם בשעה 7:20, רואים את סיגל מחייכת בעודה במצב רוח טוב עד שהחלו הטילים שנראו כעוד מטח ירי שגרתי אליו אנו יחסית רגילים". מה שקרה לאחר מכן כבר היה פחות שיגרתי כאשר: "בשעה 7:50 החלו יריות באזור המיגונית בה שהתה סיגל, כשבמקביל זרקו המחבלים רימונים וירו לכל עבר בעודם מדליקים מדורה, במטרה שייכנס עשן למיגונית והשוהים בתוכה יחנקו".

"לפי עדויות האנשים ששהו במיגונית, כאשר מישהו החליט לצאת ממנה, נשמעו במקביל צרור של יריות שפגעו באותו אדם. חלק מהאנשים העידו שראו את סיגל יוצאת החוצה, כי היו אנשים שהעדיפו לחטוף יריות ולא להיחנק מהעשן של הרימונים בתוך המיגונית, אך אנחנו עדיין לא יודעים האם בוודאות  סיגל נשארה במיגונית או יצאה ממנה. מסרטונים שהגיעו לידינו ניתן לראות כי המיגונית נשרפה והכל שם היה שחור ושרוף".

ולמרות כי הגורם שהביא למותה של סיגל טרם התברר סופית, טוענת לוס כי כעת הדברים די ברורים: "בן דודה של סיגל הלך לזהות את גופתה, עת הביאו את הגופות לקדישא והמראה היה קשה מנשוא, כאשר נדמה היה שהגופה נשרפה, מה שמחזק את החשד כי סיגל מתה מהשריפה בעודה במיגונית".

"כל הסיפור הזה לא נשמע לי אמיתי, והדור שלנו לא מורגל לדברים מעין אלה. הייתי בטוחה שסיפורים כאלה אלו דברים השייכים לתקופות אחרות באסונות שהיו מזמן. אנחנו ילדים שקוברים את חבריהם וזה לא נתפס בעיניי".    

לוס מספרת כי סיגל הייתה עמוד התווך במשפחתה, וטיפלה לבדה במסירות בשלושת אחיה הקטנים: "לסיגל לא היה אבא, והיא איבדה את אימה לפני 8 שנים, מה שאילץ אותה לטפל לבדה בשלושת אחיה הקטנים. אמנם לאחד מן הילדים יש אבא מקשר אחר של האם, אך הוא לא גר בב"ש, ולמרות שהוא ליווה אותם בימים האחרונים הוא לא בקשר יומיומי איתם".

"חשוב לי להדגיש כי הילדים הללו לא יוותרו לבד, הם זכו ב-15 אחים חדשים: כל החברים של סיגל, לא הולכים לעזוב אותם לעולם, הם אחינו הקטנים לכל דבר ועניין. במטרה לסייע להם, אנחנו כרגע מגייסים תרומות שילכו לאחיה של סיגל, לסידור ושיפוץ ביתם שלא נמצא במצב מזהיר ולסגירת חובות שהיו לסיגל ואחיה, כך שלפחות צרה אחת תרד להם מהראש".

על אישיותה של סיגל מספרת לוס: "אין דבר יותר טוב ומתוק מהילדה הזו. היא הייתה אחראית ברמות וטיפלה במסירות רבה באחיה. באחת ההודעות האחרונות, סיגל שלחה לאחותה הקטנה הודעה שיש אזעקות והפצירה בה לשמור על עצמה ושהיא תיכף באה, זאת במטרה שאחיה לא ידאגו. למרות שסיגל הייתה יתומה כבר 8 שנים, היא בחיים לא דיברה על משהו שכואב לה והיא תמיד חייכה והייתה עם אנרגיות טובות, בעוד עם כל הבעיות שלה היא הייתה מתמודדת לבדה. בחיים לא שמעתי את סיגל מתלוננת או בוכה".

נדמה כי דאגתה של סיגל לחבריה שכל כך אפיינה אותה, באה לידי ביטוי גם ברגעיה האחרונים, כאשר סיגל סירבה להפקיר את חבריה מאחור: "לסיגל היו 2 טרמפים, אחד לדרום ואחד לצפון, טרמפים שהיו יכולים להציל את חייה. ועדיין סיגל סירבה לעלות עליהם והתעקשה לא להפקיר את חבריה מאחור. סיגל היא הכי כזאת, אף פעם לא מפקירה אף אחד לבד. אם מישהו בחבורה שלנו היה מעט עצוב או מבואס, היא תמיד ניסתה לרומם את מצב רוחו ולא הרפתה עד שמצבו השתפר".

אתמול הובאה סיגל למנוחת עולמים, כאשר במקביל החל הירי המאסיבי לדרום: "אתמול נערכה ההלוויה בסביבות השעה 18:30 ולצערנו לא הספקנו לערוך אותה עד הסוף שכן היינו צריכים להתפזר בשל המצב הביטחוני שהסלים אתמול בערב וכלל התראות על ירי מטחי טילים. אפילו לקבור אותה בשקט לא נתנו לנו".

אנו במערכת האתר משתתפים בצער משפחתה וחבריה של סיגל. יהי זכרה ברוך