"מתגעגעת אליך בכל שנייה ביום": חברים מספרים אודות יבגני פוסטל ז"ל

לזכרם וזכרן של נופלי ונרצחי מלחמת חרבות ברזל וה-7 לאוקטובר, מפרסמים בכל שבוע באגודת הסטודנטים את סיפורם האישי של אחד מהסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטת בן גוריון, כפי שמספרים חבריהם הטובים. והפעם סיפורו של יבגני פוסטל ז"ל מבאר שבע.

יבגני היה סטודנט במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. יבגני נרצח במסיבה ברעים ב-7 באוקטובר. בן 25 היה בהירצחו. 

אביב, בת זוגתו, מספרת:

"יבגני היה הבית שלי, החבר הכי טוב שלי והחבר הכי טוב שאדם יכול לבקש לעצמו. כשרק הכרנו, לא הצלחתי להאמין שמצאתי אדם כזה שיש בו הכל מהכל, שמצא את האיזון המושלם בין שאפתנות ורצינות לבין היכולת ליהנות מהחיים ולקחת דברים בקלילות. וידעתי כבר אז שזכיתי".

"יבגני היה אדם עם לב טהור, אדם רגיש ואיכפתי שתמיד חשב על טובת האחר. הראשון להציע עזרה מכל הלב תמיד, החבר שיעמוד לצידך לא משנה מתי וידחוף אותך להיות הגרסא הכי טובה של עצמך".

"הוא היה אהוב, מצחיק וסוחף והסתדר עם כולם בכל מקום שהגיע אליו. הוא היה מוכשר, יצירתי וחכם שהצטיין בכל מקום ובכל דבר שעשה אבל תמיד שמר על צניעות וענווה".

"יבגני אהב מאוד לרקוד ולצאת למסיבות, ולפחות עשה ברגעים האחרונים שלו את מה שהכי אהב לעשות עם החבר הכי טוב שלו ליאור טקאץ׳ ז״ל. תמיד הייתי גאה בו כל כך ואמשיך להתגאות בו לנצח. אוהבת אותך אהוב שלי ומתגעגעת אליך בכל שנייה ביום". 

עמית, חברו הטוב, מספר: 

"כל פעם מחדש אני אזכר ואופתע מזה שאתה בכלל צעיר ממני בשנתיים כי תמיד נתתה לי אווירה של אח גדול. זה ישמע קלישאתי אבל באמת סיפרתי עלייך המון בשנתיים האחרונות ביום יום שלי לכל הסובבים אותי, אפילו בחיים מחוץ לאוניברסיטה".

"אתה פשוט הכי טוב בכל תחום, ואת כל ההישגים האלו כבשתה נטו בעצמך ובזכות מי שאתה. אני ממש מקווה שהבהרתי לך מספיק כמה אני מעריך ומעריץ אותך בתקופה שזכיתי להכיר אותך. הייתה משיג כל יעד שהייתה מציב לעצמך ואת הכל עושה בשקט וצניעות. לא הפסקתה לתת למי שסביבך וזאת עשיתה בלי תנאי".

"בשנה האחרונה בכל שישי שידעתה שאני נשאר היה לי ברור שאקבל ממך הודעה לבוא לשבת איתך ועם החברים שלך מהבית. איזה כיף לי שזכיתי להצטרף אלייך לכמה ישיבות כאלו. לשמוע סיפורים מהחבורה שלכם, שפיצים גדולים שגם יודעים להיות משוגעים ולעשות חיים".

"התרגשתי בהגזמה בכל פעם שגיליתי ממך את הפיסה הכי קטנה של דברים אישיים אודותיך: לגלות איזה מרכיבים הופכים בן אדם להיות כזה מלך בדיוק כמוך: הייתה הכי מרים וכיפי בכל יציאה והכי נחוש ומוביל בכל עבודה שהייתי עושה לידך במעבדות הארורות של בניין 90. חשוב לי להגיד שהשפעת עלי ואתה תמיד תשאר אצלי חבר יקר ואהוב".

ינון, חבר ילדות, מספר: 

"אני מסתכל על תמונה שלך על קו העונשין במשחק כדורסל הכי גדול שלנו יחד וככה אני מעדיף לזכור אותך: כקפטן הבלתי מעורער של הקבוצה שלנו, מהמשחק האחרון של העונה ההיא נגד גדרות כשקלעתה את הסל האחרון של העונה, הסל המנצח של המשחק השני שלך באותה עונה. בשניהם זה היה אסיסט שלי אלייך, בשניהם שיתוף הפעולה של שנינו ניצח את המשחקים וכבר אז זיהיתי איך זה סימל את מערכת היחסים בינינו".

"אתה האדם הראשון שדיברתי איתו כשנכנסתי לתוך אולם הכדורסל במקיף ג'. כבר אז התחילו בינינו עקיצות של חיבה, והרבה הרבה כבוד הדדי. הייתה קורא לי "פילוסוף", כי הייתי מדבר בלי הפסקה, בניגוד אלייך יבגני שהייתה יחסית שקט, אבל ידענו גם כמה היינו דומים, בבגרות, בחתירה למנהיגות ובהשקעה הפשוט בלתי נגמרת".

"הערכתי אותך בטירוף. הרגשתי כבר בגיל 12 שאני מדבר עם מודל לחיקוי, למרות שאתה אשכרה הייתה בגילי. אבל איכשהו הייתה מעל כולנו, טוב יותר מאיתנו. אפילו קפצתה כיתה ולמדתה שכבה מעליי, הייתה בוגר יותר מכולם, שקול יותר מכולם, קר רוח ואסרטיבי. בחיים לא התלוננתה. תמיד ידעתה להגיד את הדבר הנכון וכולנו ראינו את זה והערכנו את זה".

"נבחרתה על ידי המאמנים שלנו להיות הקפטן שלנו שנה אחרי שנה, ואין אחד מאיתנו שעירער על זה או שלא היה גאה בזה ובך. גיליתה תמיד אחריות, הזכרתה על אימונים בטלפון בעידן שלא היה בו וואטסאפ, במבצעים והסלמות קודמים הייתה מברר שכולם תמיד בסדר, ובעיקר הייתה קול שפוי בתוך מועדון כדורסל מטורף".

"באופן לא רשמי הייתי הקפטן השני שלך. נתתה לי תמיד מקום להתבטא, להרים את המורל של כולם, לעודד, להביא את דעתי. באיזשהו מקום גם השלמתי אותך, כי לא אהבתה לצעוק יותר מידי בחימומים, וציפית ממני להיות הראבקיסט של הקבוצה".

"אני עד היום חייב המון מהביטחון העצמי שלי לתקופה הזאת ובמיוחד לך. איזו באסה שקשרים מתנתקים, כי מתי טרחתי לומר לך את כל זה? אף פעם ועכשיו, אני לעולם גם לא אוכל. למרות שזה מצחיק, כי אם הייתי ניגש לומר לך את זה, הייתה עוצר אותי באמצע ואומר: 'יאללה ינון, סתום'. 

"תעריכו את האנשים שאתם מכירים בדרך. לעולם לא תוכלו לדעת מתי תראו אותם בפעם האחרונה, ובעיקר איזו משמעות תהיה להם לחייכם. יהי זכרך ברוך יבגני, נוח על משכבך בשלום". 

בני, חברו הטוב, מספר: 

"הלב מסרב להאמין למה שקרה ולדבר עלייך בלשון עבר, ולכן אפנה אלייך כאילו עודך חי. אין מילים לתאר את מערכת היחסים שלנו אבל אנסה להיאחז בזיכרונות וברגעים המדהימים שעברנו: אתה חבר יקר, אח קטן בגיל, ובו זמנית גם אח גדול, תמיד פה בשביל להקשיב, לכוון, לעודד, ללמד ולהציג נק' מבט חכמה, אינטליגנטית, בוגרת, ביקורתית ורצינית. כל זה בזמן שאתה אחד האנשים הכי מצחיקים וסתלבטנים שאני מכיר".

"להיות חבר שלך זה ליהנות בכל רגע מחברתך, החיוך לא יורד מהפנים בנוכחותך, כ"כ הרבה שנינות, כ"כ הרבה בדיחות, לשון חדה שיודעת להרים בכל רגע נתון וגם להוריד לתחתית אבל כמובן שבהומור והכל מאהבה גדולה – מערכת יחסית כזו של חברים הכי טובים".

"הראש מלא בזיכרונות שלנו, מהרגע הראשון בספסל הלימודים בבית הספר כאשר התחרינו אחד בשני, זו הייתה תחרות בריאה שהביאה אותנו למצוינות שבזכותה שנינו צמחנו, התקדמנו והגענו להישגים מרשימים מאוד ובמרוצת השנים הביאה אותך למציאת עבודה מרשימה במובילאיי ואותי להמשיך לתואר שני".

"אתה לא מבין כמה שמחתי בשבילך בשנה האחרונה, מצאתה עבודה טובה, זוגיות אוהבת ועוטפת עם אביב המהממת, ראיתי כמה אושר זה הסב לך, ואפילו התחלתה להקים בית במו ידייך. הייתי מאושר לראות שאתה פורח ומגשים את עצמך, כי הכי מגיע לך!". 

"איזה חבר גבר אתה, תמיד תומך בי בהחלטות קשות ומכוון אותי, ממש כמו מנטור, אוזן קשבת לגבי לבטים או קשיים, תמיכה בכל חלק בחיי ובפרט בזוגיות שלי. היה לך קשר חברי טוב עם קטרינה ואני מאוד שמח על זה".

"אני חושב על איך אתה כה אוהב את אוסקר הכלבלב ולמרות שהוא התמיד לנשוך לך את כפות הרגליים המשכתה להגן עליו ואמרתה "עוד פעם אחת תתלונן עליו אני מביא עלייך את דניס ומישל תיזהר!'. כשביקשתי ממך לעזור לי בעניינים בירוקרטיים ולקחת על עצמך תפקיד בעמותה שהקמתי ישר קפצתה לעזור ושמחתה על ההזדמנות להשפיע ולקדם משהו למען הספורט".

"ישנם חברים ששייכים לתחומים או מקומות ספציפיים בחיים ואתה לעומת זאת נוכח בכל אפיק בחיי בדרך כזו או אחרת. אני בטוח שאתה תמשיך להיות נוכח ולהיות לצידי בכל דרך שאבחר ללכת בה".

"אני מוקיר תודה על הזכות להכיר אותך, לגדול איתך ואני יכול לומר ללא צל של ספק שהותרתה חותם באישיות שלי ובמי שאני היום, ערכים, צורת חשיבה, פרופורציות ובאופן אישי חשוב לי לאמץ את אחת התכונות החזקות שלך: להיות בשמחה גדולה תמיד".

"אני מסרב לשכוח אותך ולוקח על עצמי בכל שמחה שלי להעלות אותך בזיכרוני! נוח כל משכבך בשלום אח יקר ושמור עלינו מלמעלה, אנחנו מבטיחים לעשות אותך גאה בדרך בה אנחנו בוחרים לחיות את חיינו ובחלקה גם להמשיך את דרכך. בדיוק כמו אמירתה של גולדה מאיר שנהגתה לצטט: "אין זה חשוב באמת להחליט בגיל צעיר מה בדיוק הנך רוצה לעשות כשתגדל, חשוב הרבה יותר להחליט על הדרך בה אתה רוצה לחיות", אני בטוח שאתה מסתכל עלינו ומחייך. תודה על הכל!"

אילן, חברו הטוב, מספר:

"יבגני היה אחד החברים הכי קרובים שלי בעשור האחרון, אולי הכי קרוב. הוא היה אדם שאני מאחל שיהיה בחייו של כל אחד ואחד מכם. אדם שכולו אור, שמחה, חוכמה, הומור וענווה. רוב מי שהכיר אותו יעיד - היה בו הכל מהכל".

"כשמישהו היה צריך עזרה, יבגני היה שם. כשמישהו היה צריך עצה, יבגני ידע לתת את הטובה ביותר. כשמישהו היה צריך עידוד, ההומור של יבגני עם העקיצות השנונות והבדיחות הפרטיות היה מיד עוזר". 

"הוא היה הישגי, שאפתן ומצליחן. מהאנשים שאתגר מניע אותם, הוא הצטיין בבית הספר, בצבא ואז גם בתואר. יבגני נורא אהב לצבור ידע, ללמוד ולהתפתח, אבל גם לעשות ספורט, לצאת למסיבות ולהפגש עם חברים. תמיד הרשים אותי איך הוא היה מחלק את הזמן שלו בצורה כ"כ מדוייקת - לומד למבחן בבוקר, דופק שנ"ץ בצהריים, בא לישיבה עם חברים בערב וחותך מוקדם כדי להספיק לישון כמו שצריך לפני המבחן למחרת". 

"בזמן סגרי הקורונה לימדתי אותו שחמט ומהר מאוד הוא הפך לשחקן מעולה. הוא היה איש שיחה מצויין, כזה שתמיד מעניין ומלמד לשוחח איתו. בנוסף, חלקנו הרבה מאוד תחומי עניין - פיפא, סקי, פיננסים, מחשבים, טיולים, משחקי קופסא ומפגשי חברים. הוא היה פרטנר מוצלח לכל חוויה שאי פעם עברנו ושעוד היינו אמורים לעבור בעתיד. יבגני אתה חסר לי כל כך. אני אוהב אותך, הייתה לי כמו אח. תשמור עלינו מלמעלה".

גיא, חברו הטוב, מספר:

" "יבגני מחכה לי..." הפך למשפט הקבוע שלי כשמיהרתי להיפגש איתך. נהגתי לאחר ואתה באמת חיכיתה כי זה אתה: תמיד היית שם, הייתה חבר אמת. הכרנו בצבא ושירתנו יחדיו במשך שנה אחת. היו לנו המון חוויות, צחוקים ושיחות וכבר אז הבנתי כמה חד הייתה, קולט מהר ומשיג מטרות ובסוף גם הגעת לפקד ולהוביל".

"אחרי השחרור יצא שנפגשנו לערב אחד בסאו פאולו והיה מדהים לראות אותך ולהוסיף עוד חוויה לאוסף. התלהבנו בטירוף כשגילינו שאנחנו עומדים להתחיל ללמוד יחד ואמרתי לך 'יהיה קשה' ועניתה "עזוב קשה קומש, העיקר שנהיה יחד, וכך אכן היה".

"שעות על גבי שעות בילינו אחד עם השני: חושבים, כותבים ומתכנתים, מגישים עבודות ולומדים למבחנים. הייתה מחכה לי בפינה של רינגלבלום אחרי שתפסתה אוטובוס והיינו הולכים ברגל לאוניברסיטה".

"כשלי היה קשה ולחוץ ידעתה תמיד לזהות, להכיל ולתת מעצמך בשבילי ואני לא אשכח לך את זה. הייתה תותח אמיתי, בן אדם מבריק, מיוחד וחרוץ, כזה שלא מוותר לעצמו ולא לאנשים שאיתו, תמיד הרגשתי שאתה לוקח אותי יחד איתך קדימה. הייתי בטוח שעוד כמה שנים אזכה לראות אותך פורח, משיג את כל המטרות שלך אחת אחר השנייה וסוחף אנשים אחריך".

"בקיץ הקודם אני חזרתי מהודו ואתה מסרי לנקה וקבענו לשבת לבירה. אז אמרת לי שהכרתה את אביב ונריאתה כל כך מאושר ושמחתי כל כך בשבילך".

"אהבתה לחגוג וליהנות מהחיים וחיכיתה רק לטייל ולטרוף את העולם. לא אשכח בחיים את הצחוקים והפטפוטים בהפסקות בפינת ישיבה, את הסנדוויץ' הקבוע בפינת אוכל אחרי מבחן, את הישיבות ביחד לבירה או סתם לקפה, את המסיבות דירה והנוכחות שלך".

"הייתה עם לב ענק ואהוב על כולם, בן אדם לחיקוי ולהערצה, משהו ממך תמיד ילווה אותי והקול שלך יוביל אותי תמיד. אוהב אותך ומתגעגע. קומש".

דני, חבר ילדות, מספר:

"אני זוכר אותו עוד מכיתה ג׳, פתאום בתחילת השנה הגיע ילד חדש שהוקפץ כיתה, כמובן שזה היה יבגני. יבגני תמיד היה מוצלח בכל מה שעשה. בלימודים הוא היה תותח על, תמיד היו מסביבו חברים ותמיד דאג לתרום מעצמו". 

"יבגני היה החבר שתמיד היה שם בשבילי. לכל בעיה תמיד היה לו פתרון. תמיד ידע להגיד את המילה הנכונה. הוא היה הפרטנר שלי למשחקים של ב״ש. הייתה לנו שיגרת משחק , היינו נפגשים קונים פיצוחים בדרך למשחק ומדברים על החיים".

"יבגני ידע ליהנות מכל העולמות, אהב ליהנות ולבלות אבל זה לא בא על חשבון הלימודים, העבודה או מהמשפחה. לא אשכח שבמעט הזמן הפנוי שלך הייתה עוזר לי בלימודים כשהייתי צריך. תמיד אזכור אותך ואת הטוב שהיה לך בלב ובנשמה. אתה דמות להערצה".