מורן ינאי בעדות מטלטלת על תקופת השבי

מורן סטלה ינאי, תושבת באר שבע בת 41, נחטפה בשבעה באוקטובר במהלך פסטיבל הנובה. מורן שוחררה משבי החמאס לאחר 54 ימים, ומאז שיחרורה מקדישה מורן את מרצה וזמנה לפעילות הסברתית ברחבי העולם בתקווה לסייע לשחרור החטופים. כעת בכנס שארגן איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית שהתמקד בהשלכות מעשי הפגיעות המיניות על נפגעי השבעה באוקטובר שחוו אותן, שיתפה מורן באמצעות עדות מצולמת פרטים חדשים ממה שעבר עליה במהלך תקופת השבי והחיים שלאחריו.

"איבדתי את שיערי, שמיעתי ניזוקה, שברו את רגלי בשלוש מקומות, סבלתי מכינים על ראשי, זיהומים, לא היו שירותים בהם יכולתי להתפנות, לא הייתה מקלחת ואיבדתי שמונה ק"ג ממשקל גופי", מספרת מורן בתחילת עדותה המצולמת ומוסיפה: "עברנו כל כך הרבה דברים בשבי: פיזית ונפשית וגם בכל הקשור להטרדות, אך איני רוצה שישימו עליי תווית של קורבן או של מסכנות או מידת רחמים כזו או אחרת ואני דווקא רוצה שיסתכלו עליי כצוק איתן, כמשהו חזק, כמישהו שעברה איזשהו חוויה, לקחה ממנה את הדברים הנכונים והמשיכה הלאה".

בהמשך עדותה מתארת מורן את ההתמודדות היומיומית והחיים בצל חווית השבי: "לא מפסיקים לומר לי עד כמה אני גיבורה וחזקה אך אני אומרת לכל אותם אנשים: 'אתם יודעים שאני גם בוכה נכון?", ואני יכולה לבכות מכל דבר קטן ואני גם קופצת כשאני מבחינה בעציצים שמתנופפים סביבי, זה מפחיד אותי שמשהו זז מאחוריי גבי".

"לקח לי המון זמן לחזור לישון לבד ולנסות להחזיר את העצמאות שלי, ולמען האמת עדיין אינני עצמאית לחלוטין: בפן הפיזי אני מתעקשת להיות עמאית אך בפן הנפשי עודני מפחדת. אין לי כמעט רגליים אבל עדיין אעמוד כל פעם שאני יכולה בכדי לדבר. אך אני מבינה שאני חייבת לטפל בעצמי כרגע, למרות שזה לא תמיד קורה. אז כיצד אני מתמודדת עם הפחדים? כך למשל אם תנועת העציץ הפחידה אותי, אזי אני אקנה עשרים עציצים ואשים אותם בביתי".

עוד מוסיפה מורן בעדותה המצולמת: "לפני כמה ימים מישהו שאל אותי: ' אין בך יצר נקמה על כל מה שעברת?', ועניתי לו שנקמה דורשת המון אנרגיה וזמן, ואין לי כרגע את האנרגיה הדרושה לכך, שכן אני כרגע מחפשת מעט אנרגיה שאוכל להעניק לעצמי ולמה שאתן אותה למישהו אחר?!".

אז כיצד יעשה צדק בעבור קורבנות המתקפה והלחימה?, בהקשר הזה מצהירה מורן כי: "מבחינתי הצדק בעבור שורדי הנובה והשביעי באוקטובר, בעבור החיילים שנלחמים ובעבור השבויים ששוחררו ואלה שעדיין שם זה המשך הקיום. מבחינתי תמונת הניצחון מושלמת תהיה שאחד המחבלים יישב מולי ואחייך אליו, כשילדיי ובעלי מחוץ לחדר ושושלתי תמשיך להתקיים- זה הניצחון שלי, לחייך מולי ולומר 'אני ניצחתי. אך לא רק אותך אלא גם את עצמי'. אני כל כך מחכה ליום שבו זה יקרה". 

מורן מדגישה כי ישנו מסר אחד אותו היא מהדהדת במהלך השנה האחרונה: "כששבתי הביתה הכרתי בחורה שנאנסה, לא בשביעי לאוקטובר, ולמען האמת הייתי בהלם. שאלתי אותה בפליאה: 'את?!' והיא בתגובה ענתה: 'למה את בהלם , חשבת שתראי מישהו שבורה'. באותו מפגש היא ביקשה ממני להעביר את המסר הזה, אותו אני מעבירה כבר במשך שנה בכל מקום אליו אני הולכת- בבקשה אל נא תרחמו עלינו החטופים במחשבה שאנו מסכנים שלא יכולים להתמודד עם הסיטואציה הזאת. חישבו עלינו כאנשים בעלי תעצומות נפש, חזקים ובעלי האמונה הנדרשת להתמודד מול כל סיטואציה שתיקרה בדרכנו".

כזכור לאחר חזרתה מהשבי, בסוף חודש דצמבר האחרון, חשפה ינאי לראשונה פרטים מהשבי במסגרת סרטון שהופק על ידי מטה משפחות החטופים. בסרטון חשפה ינאי מעט מהזוועות שחוותה תוך התייחסות לאופן בו נהגו כלפיה שומריה בשבי: "אחד מהשומרים היה רוצה שאסתכל עליו כל הזמן. כשהוא כעס עליי, הוא רצה שאני אסתכל עליו מקרוב, שאני אזכור את הפנים שלו ממש ממש טוב. הוא אמר "אבל ממש תסתכלי לי בעיניים… תסתכלי, תסתמי את הפה ולכי לישון" ואז את הולכת לישון וחולמת עליו סיוטים בלילה".

באותו סירטון שיתפה ינאי על האופן בו התנהלה שאיפשר לה להשאיר את הראש מעל המים: "השגתי חבילת קלפים והחלטתי שבעזרתה אצליח לרכוש את אמונם של המחבלים. ואפילו שהם השפילו אותי, צחקו עליי וביזו אותי במהלך המשחק, הייתי חדורת מטרה לגרום להם לחבב אותי, זאת במטרה לקבל אוכל ושתייה. היה אפילו רגע שבו אמרתי שאני רעבה, ואמרו לי - 'תעשי את זה עוד הפעם, תגידי עוד הפעם 'אני רעבה'. זה היה משפיל, הייתי צריכה להתחנן ממש".