למה הדיור הוא הסכנה הקיומית, חברתית הכי גדולה של מדינת ישראל ולמה אף מפלגה לא מדברת עליה?
08.09.22 / 10:39
לא ימין ולא שמאל, לא איראן ולא חיזבאללה – הסכנה הגדולה ביותר של מדינת ישראל היא מה שקורה בתחום הדיור. אלו שרכשו דירות בשנים האחרונות עם משכנתא עד לתקופת הפנסיה (ועשויים להתרסק בדרך) – ואלו שלא יכולים להקים ולקיים את הבסיס של כל הציונות והיהדות – להקים בית בארץ ישראל.
מאות אלפי חסרי הדיור (או אלו שבשנים הקרובות מתכוונים להקים בית בישראל) צריכים להצביע רק למפלגה שתביא עימה את הבשורה הגדולה – כיצד הם יוכלו לרכוש קורת גג בעיצומה של התנפחות מחירי הדירות.
האם זה אפשרי? בהחלט כן – רק צריך להחליט ולרצות.
קצב עליית מחירי הדיור המטורף שהחל ב 2005 ולא נעצר – הפך את הצורך הבסיסי והכי ציוני – להקים בית בישראל – לפנטזיה רחוקה – כמרחק הגלות מארץ ישראל. המחיר של דירה בשנות ה2000 הוא רק ההון העצמי שצריכים לגייס כדי לקבל משכנתא ב 2022.
גם אלו שיש להם 2 משכורות טובות שמאפשרות להם לקבל משכנתא ובנוסף גייסו מההורים מאות אלפי שקלים הון עצמי - ישתעבדו למשכנתא כמעט עד גיל הפנסיה שלהם.
אם תבדקו היטב תגלו שלפחות בשנים האחרונות לתשלומי המשכנתא, תידרשו להחזיר לבנק בין 7000 – ל 12000 שקל מדי חודש...
כלומר ההכנסה הקבועה שלכם נטו אמורה להיות לאורך זמן למעלה מ20 אלף שקל נטו, רק כדי לשרוד. וזה הסכום שצריך להיכנס לחשבון המשפחתי לאחר ניכויי מס, החזרי חובות ועוד.
ואם ניקח בחשבון שהסיכוי שבמהלך ה20-30 השנה הבאות הסיכוי להיקלע למשבר תעסוקתי/ כלכלי (בעידן שבו "יציבות תעסוקתית" היא מושג שהולך ונעלם) הוא סיכוי סביר... אז מה יהיה אם וכאשר זה יקרה - בזמן שהמשכנתא היא שליש עד חצי מהשכר שלהם? ומה יקרה אם מי מבני הזוג יקלע לתקופה בה הוא לא יעבוד?? כמה משפחות מסוגלות לעמוד בהוצאה כזאת לאורך זמן? גם משפחה שנהנית כיום מהכנסה גבוהה לא יכולה להבטיח שאלה יהיו הכנסותיה גם בעוד שנים, בוודאי לא במשך 20-30 שנה.
משכנתא המהווה 40% מההכנסה המשפחתית הפנויה יכולה בקלות להיהפך למחצית ההכנסה המשפחתית ואף יותר.
במוקדם או במאוחר תשבור עליית המחירים המסחררת את גבם של הזוגות הצעירים, בצד הריבית שאותה מבטיח בנק ישראל לחזור להעלות.
האם זהו מצב שפוי? לא!
הגיוני?
לא!
ציוני? הכי לא!
אז למה לא להחזיר את המדינה לשפיות??
הזינוק המתמשך במחירי הדירות בישראל אינו קשור למה שקורה בעולם, אלא תלוי אך ורק ואך ורק בממשלות ישראל. השוק מוכתב על ידי מחירי המגרשים לבנייה שבהם שולטת המדינה מתוקף בעלותה על מרבית השטחים הפנויים, ושליטתה המוחלטת בקצב התכנון והשיווק שלהם. המדינה קובעת גם את הקצב (ובפועל את המחסור בדירות) וגם את המחירים שעולים ככל שהמחסור גדול יותר.
זוהי מערכת לסחיטת נתחים גדלים והולכים מהכנסות המשפחות שרוכשות דירות.
שיטת המכרזים לכל המרבה במחיר לא הייתה כאן תמיד. היא לא יכלה להתקיים בתקופות שבהן נדרשה המדינה לספק דיור במהירות וביעילות לעולים או כשביקשה ליישב במהירות שכונות בירושלים ובערי הפיתוח. כך בשנות ה90 עם גל העלייה הגדול מחבר העמים הוכרז על מצב חירום ולכמעט כל עולה חדש יכול היה לרכוש דירה בארץ ישראל (וכך גם הוותיקים שנהנו מהאצת הבנייה, המחירים ותנאי המשכנתא).
גם בשנות 50 - 80 ממשלות ישראל דאגו שלכל משפחה יהיה בית בארץ ישראל באמצעות הדיור הציבורי.
בעבר המדינה דאגה לכולם – כי כדי להבטיח היצע של דירות עממיות באמצעות בנייה ציבורית או בכך שחייבה קבלנים להפריש חלק מכל בנייה לדיור ציבורי (במקום לנפח מחירים).
המדינה בעבר גם סייעה סבסוד משכנתאות... אבל זה היה בעבר.
מאז שנות ה2000 מכונת הפקעת מחירים התחילה לעבוד ולהתעצם והרעב של המדינה להכנסות אלו מצד אחד והקבעון המחשבתי בירוקרטי מצד שני הביאו למצב של היום.
שוק הדיור בישראל מתנהל זה שני עשורים לפחות על ידי ממשלות שהחליטו להסיר מעצמן כל אחריות למחירי הדירות ולגורלם של רוכשי הדירות, משפרי דיור או זוגות צעירים הנאבקים על הזכות לדירה ראשונה.
ב–2011, משה כחלון שנבחר ברשימה עצמאית, החל בתהליך... ולתקופה קצרה נדמה היה כי המערכת שינתה כיוון. כחלון הכריז כי כל קרקעות המדינה ישווקו במחירים מופחתים במסגרת תוכנית מחיר למשתכן, והבטיח כי הדירות שייבנו - יחולקו על פי הגרלה - ובתוך שלוש עד חמש שנים עליית המחירים תיבלם.
זה היה הניסיון הממשי האמיתי להתמודדות עם המצוקה. אבל בתוך זמן קצר (עם אכזבתו מתוצאות הבחירות החדשות וצמצום כוחו, הוא פרש) וכך צומצמה התוכנית, מטה הדיור לקידום הבנייה פורק, מחירי הדירות שבו לזנק והחלום לדירה במחיר סביר נגוז.
תוכנית מחיר מטרה, המציעה לזוכי ההגרלות בדלי סיכוי לדירה במחיר מופחת, מזכירה מבצעי הנחות של סוחרים מפולפלים, המקפיצים את מחיר המוצר בעשרות אחוזים ולאחר מכן מציעים אותו בהנחה.
עם עליית המחירים, המדינה התמכרה להכנסות הענקיות שהיא גורפת מרוכשי הדירות ומתקשה לוותר עליהם - סך ההכנסות ממכירת קרקעות, שהסתכם בעבר ב–7–10 מיליארד שקל בשנה, זינק בשנה שעברה לכ–30 מיליארד שקל, והגיע מתחילת 2022 עד החודש שעבר לכ–23 מיליארד שקל.
חלק גדול מההכנסות האלה נגרם מעליית המחירים, שמערערת את מצבן הכלכלי של אלפי משפחות, אך משפרת את החוסן התקציבי שבו מתפארים פקידי האוצר.
המדינה גם מסירה מעצמה את האחריות על ההתחדשות העירונית שהיא המקור לבנייה חדשה של עשרות אלפי דירות בלב אזורי הביקוש. במקום לקדם בנייה מסתובבים מאכערים שמחתימים דיירים על הסכמות שלפיהן עד שלא תושג הסכמה של שני שלישים מהדיירים אי־אפשר יהיה לקדם את תוכניות הבנייה, וגם אז עוד ארוכה הדרך במרתפי הבירוקרטיה הישראלית וכל פינוי בינוי נמרח על פני עשר שנים ויותר בממוצע והשיטה לא מוזילה את הדירות אלא מאפשרת ליזמים, בנקים, עורכי דין ועוד עוד דרך להתעשר.
העברת הסמכות ההתחדשות העירונית למדינה תטיל עליה גם את האחריות לקידום התוכנית עד לקיצור הליכי בניית הדירות בשנים לא מעטות, ובד בבד יוקצו חלק מהדירות החדשות למערכת הדיור הציבורי לזכאים.
ממשלה שתחליט לטפל באסון המתקרב (התרסקותם של עשרות אלפי משפחות ומניעת קורת גג מעוד עשרות אלפי משפחות נוספות רבות) – היא הממשלה שתציל את מדינת ישראל ותקיים את המצווה הגדולה ביותר (גם ביהדות וגם בציונות ) – הקמת בית בארץ ישראל.
כרגע אין בנמצא מפלגה שמרימה את הדגל הזה כדי למנוע את האסון החברתי המתקרב שנמצא ממש מספר שנים בודדות מכאן - הדרישה חייבת לקום מהשטח - כי מה רוצים פוליטיקאים - קולות! את הקולות שלכם. תעבירו את המסרשיפסיקו לבבלב לכם את הלב והמוח עם איראן ויתחילו להציג לכם תוכנית חרום לאומית למניעת האסון החברתי שיבוא בקרוב אם לא תהיה תוכנית כזאת
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
