מתווה להפיכת הנגב לאיזור הביקוש הבא של מדינת ישראל

התכנית המוסדרת שהכין ראש עיריית באר שבע וצוותו, הוגשה ונשלחה אל נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר האופוזיציה, שרות ושרי ממשלת ישראל, חברות וחברי הכנסת מכל סיעות הבית: קואליציה ואופוזיציה, ראשי מערכת הביטחון.

זוהי התכנית במלואה

 הנגב בראייה לאומית

הנגב מהווה למעלה מ- 60% משטחה של ישראל, אבל חיים בו פחות מ- 9% מאוכלוסיית המדינה. מדובר בעתודת הקרקע החשובה ביותר לביסוסה של ישראל, חברתית וכלכלית. פיתוח הנגב, בראייה אסטרטגית, הוא אינטרס לאומי מובהק ואין לגביו מחלוקת. חבל ארץ שנמצא בקונצנזוס מלא וחיוניותו לעתידה ולקיומה של מדינת ישראל ידועה לכל.

האיומים והסכנות

אם מדינת ישראל לדורותיה תתמיד במדיניותה והמגמה תימשך כפי שהיא ללא שינוי, אנו צפויים ב- 2048, שנת המאה לישראל, למנות מעל ל- 16 מיליון אזרחים, כאשר כמעט 75% מהם יחיו בתל אביב-גוש דן המורחב ובירושלים רבתי. שאר אזרחי המדינה צפויים להתגורר בנגב ובגליל (בדרומה ובצפונה של הארץ).

איזור גוש דן יהיה הצפוף ביותר בעולם המערבי ומהצפופים בעולם. הנגב יהיה מדולל מתושבים ביחס לגוש דן ולירושלים וכתוצאה ישירה מהמגמה הקיימת, לראשונה לא יהיה בו רוב יהודי. אלו נתונים מדאיגים מאוד שעלולים להוות סכנה ממשית לקיומה של מדינת ישראל!

האתגרים וההזדמנויות

האתגר הלאומי הגדול הוא להפוך את הנגב לאיזור הביקוש הבא של ישראל - לחלום הישראלי החדש. זו ההחלטה האסטרטגית הנכונה למדינת ישראל, שתשרת את האינטרסים הלאומיים הרחבים ותטיב עם איכות חייהם של כלל האזרחים, מכל רחבי הארץ. שינוי המגמה מתבקש נוכח המציאות המשתנה.

משבר הדיור החריף, שפוקד את ישראל מזה שנים, יוצר הזדמנות לשינוי המגמה, למעבר אוכלוסיות צעירות אל הנגב, שביתרונותיו ובמרחביו יכול להציע מגוון אפשרויות לדיור אטרקטיבי: מצמודי קרקע ועד לרוויה, מיישובים קהילתיים ועד לעירוניות תוססת. מעבר צה"ל דרומה, בעיקר בפעימות של יחידות העילית: קריית המודיעין בליקית וקריית התקשוב בבאר שבע, מהווה הזדמנות לנשות ולאנשי הקבע להתיישב בנגב.

פוטנציאל לאומי והיערכויות לקליטת עלייה עתידית למדינת ישראל, מהתפוצות השונות (במיוחד ממדינות חבר העמים לשעבר, בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה).

שינוי המגמה באחריות המדינה - דרושות החלטות אמיצות ומהירות

• החזרת המשילות ונקיטת פעולות להגברת הביטחון האישי.

• גיבוש תוכנית אסטרטגית-לאומית לטווח הקצר, הבינוני והארוך, בדגש מובהק על הנגב.

• קביעת סדרי עדיפויות ברורים, שונים לחלוטין מאלה שהושרשו במשך שנים רבות.

• תקצוב רב שנתי, בבסיס תקציב המדינה.

• יצירת שינוי מהותי בכל תחומי החיים והפיכת הנגב לאיזור עם איכות חיים גבוהה.

ללא התערבות משמעותית מצד המדינה, הפערים בין גוש דן לבין הנגב והגליל ימשיכו להעמיק וינציחו את איזור הביקוש שצעירות וצעירים מכל רחבי הארץ ישאפו להגיע אליו ולחיות בו, כי זה מה שהמדינה משדרת להם!

החזרת המשילות

החזרת המשילות - הנושא הבוער והחשוב ביותר ליצירת נגב אטרקטיבי. בהיעדר ביטחון אישי בקרב האזרחים, יהודים ולא יהודים, כאשר המשילות מעורערת, נוצר שבר עמוק וחוסר אמון בקרב האזרחים. לא ניתן יותר להתחמק מלעסוק בסוגיה ולדחות אותה עד אין קץ. צריך להחליט,  בנחישות רבה ולקצוב לוחות זמנים ברורים.

המשילות היא הביטוי המובהק להיות הנגב חלק ממדינת חוק. הרפיון שאנו מגלים, כמדינה, למקרים קשים, פוגעת בנו וגורמת לנזק כבד (היעדר הרתעה מול הטרור האזרחי והפורעים מחד וחוסר רצון ומוטיבציה לשרת במשטרה, מאידך). דרוש איחוד כוחות, שילוב בין כל המערכות: חקיקה, אכיפה, ענישה, יחד עם המודיעין וכל גורם ביטחוני, למאבק עיקש ובלתי מתפשר בטרור האזרחי שמפעיל מילציות עם נשק שאופייני לצבאות ולארגונים ביטחוניים. אחרי מבצע "שומר החומות" נחצה קו אדום ולאחריו באו אירועי טרור אזרחיים בנגב (ובשאר רחבי ישראל) שלא נגדעים בתקיפות על ידי המדינה ומערכותיה.

הטרור האזרחי בתוך מדינת ישראל מטריד מאוד, מפורר את החברה מבפנים, ואם לא תוחזר ההרתעה, אנו צפויים למקרים קיצוניים וקשים הרבה יותר (זה רק ה"פרומו"). הוא פוגע בכולם, באזרחים מן השורה שנאמנים למדינה, יהודים ולא יהודים. אין תוכנית לאומית אמיתית להגברת הביטחון האישי ולהחזרת המשילות.

ביטחון אישי - הפעולות שצריך לנקוט

משילות מחזירים בכוח, בהפגנת עוצמה ובנחישות רבה (מול גורמים שמורתעים אך ורק על ידי כוח), מצד כל מערכות האכיפה והענישה. שינוי הגישה וגיבוש תפישה ביטחונית חדשה, כזו שמותאמת למציאות המורכבת שתלך ותחמיר עם הזמן:

• לבנות מחדש את המותג המשטרתי ולהופכו לאטרקטיבי ורלוונטי למציאות החדשה.
• לגייס אלפי שוטרות ושוטרים באיכות וברמה מקצועית גבוהה (איתור משוחררי צבא פייטרים - מצטיינים בדיוק כפי שמגייסים לארגונים ולמוסדות הביטחוניים הבכירים ביותר).
• לשלב את השב"כ בפעילות מול הטרור האזרחי הישראלי.
• להקים משמר לביטחון לאומי ולהפקידו בידיים של גורם ביטחוני בכיר ומוסמך (אלוף או רמטכ"ל לשעבר). בסבבים הבאים נידרש לכוח מיומן כזה.
• להפנות מתגייסים לצבא הסדיר ליחידות עילית מיוחדות של המשטרה (בנוסף למג"ב) בהתמחות לביטחון פנים ובדגש על מיגור פשיעה וטרור אזרחי, לטובת הגברת תחושת הביטחון האישי בערי ישראל.
• לעודד הקמת משטרה עירונית חזקה, תוך האצלת סמכויות רבות יותר לפעילותה (במטרה להקל על המשטרה) ועידוד משמר עירוני שיורכב ממתנדבות וממתנדבים, כחלק מהתפישה החדשה בשגרה ובחירום. זה מכפיל כוח אדיר.

שינוי דפוס הפעולה: להתחיל בפעולה יזומה נגד גורמי הפשיעה ופורעי החוק ולהפסיק להתגונן ולהגיב לאירועים.

דוגמאות בולטות לפערים עמוקים ומדאיגים בין הנגב לגוש דן נכון להיום

• פערים דרמטיים בשירותי הבריאות ובתוחלת החיים: תוחלת החיים בנגב מהנמוכות בארץ, בממוצע 3.2 שנים פחות מתושבי גוש דן. שיעור תמותת התינוקות בנגב הוא הגבוה ביותר בישראל. זמני ההמתנה לניתוחים אלקטיביים גבוהים בכ- 45% מהממוצע הארצי. בנגב 40% פחות חדרי ניתוח. מיטות לאלף נפש: במחוז דרום 1.5, במחוז תל אביב 2.
• פערי שכר קיצוניים ומחסור חריף בתעסוקה: שיעור המשתכרים בשכר גבוה באיזור באר שבע עומד על 6% לעומת 20% באיזור תל אביב. בהייטק - מנוע הצמיחה המוביל של המשק, הנתונים הם: 35% מהחברות בתל אביב, רק 1.3% בבאר שבע. כמעט 80% מהסטארטאפים ממוקמים במחוז מרכז ותל אביב, רק 3% במחוז הדרום.
• פערים אדירים ביחס שבין ההשקעות בתחבורה בגוש דן לבין ההשקעה הדלה בנגב: השקעה של כ- 150 מיליארד ₪ להקמת שלושה קווי מטרו בגוש דן, לעומת השקעות זניחות של עשרות מיליוני שקלים בנגב (חשוב לציין: טוב ונכון עושה המדינה שמשקיעה בתשתיות תחבורה בגוש דן ובירושלים).

שינויים דמוגרפיים מדאיגים

לפי תחזית המועצה הלאומית לכלכלה, בשנת 2050 יתגוררו בנגב (מטרופולין באר שבע) כ- 1.4 מילון תושבים, בחלוקה: 49% יהודים ו- 51% לא יהודים. ראשונה לא יהיה רוב יהודי בנגב!

מה צריך לעשות בפועל כדי לשנות את המגמה?

להפוך את הנגב לאטרקטיבי, לשפר דרמטית את איכות החיים ולגרום לו להיות איזור הביקוש הבא של ישראל. להלן מספר דוגמאות בולטות לשינויים מתבקשים ומתחייבים:

• בריאות: האצת הקמתו של בית החולים השני בנגב, שממתין להחלטה לצאת כבר לדרך! צמצום הפערים בכל הפרמטרים הרפואיים (מספר מיטות אשפוז, זמן המתנה לרפואת מומחים, תורים לניתוח, מכשירי דימות CT ו- MRI). הכשרת כוחות רפואיים וסיעודיים, קלינאי תקשורת ומרפאים בעיסוק בהיקפים גדולים יותר ותמרוץ משמעותי להשאירם בנגב. הכפלת מספר הסטודנטים לרפואה (מ- 120 ל- 240) וקביעת יעד ש- 50% מהמתקבלים לפקולטה למדעי הבריאות יהיו מקרב תושבות ותושבי הנגב (דבר שיבטיח הישארותם במטרופולין הדרומי). מתן אפשרות (רישיונות) לגופים רפואיים פרטיים (שמעניקים גם שירות ציבורי - טופס 17) להקים מרכזים רפואיים קטנים ובינוניים ולייצר מגוון ותחרות (עד להקמתו של בית החולים השני).

הערה חשובה: מדינת ישראל מודעת לכך שבשנת 2025 צפוי משבר חריף בבית החולים היחיד בנגב "סורוקה", בשעה שרוב הרופאות והרופאים מהעלייה הגדולה בשנות ה- 90 יצאו לגמלאות. בפועל יש התעלמות ואטימות!

• תעסוקה, חדשנות, ידע וטכנולוגיה: הפיכת הנגב למרכז ידע בינלאומי בטכנולוגיה, מדע, סייבר, מחקר ופיתוח. חממה לסטארטאפיסטים, סביב רובע החדשנות שהוקם. הקמת עוגני תעסוקה מגוונים וחדשניים שמתכתבים עם העולם החדש. רובע החדשנות ופארק ההיי טק כמנועי צמיחה מחוללי שינוי.
• דיור: הפתרון למשבר הדיור הלאומי נעוץ בהחלטת המדינה ליצור בעצמה את איזור הביקוש החדש של ישראל. בסוגייה חברתית כאובה זו, הנגב הוא הפתרון: במרחבים ובעתודות הקרקע, בדיור אטרקטיבי, מגוון ומוזל, בהטבות ובתמריצים לזוגות צעירים ולעולים חדשים, בשינוי המשוואה ובהשקעה בהיי טק, בחינוך, בתרבות, בתחבורה ובבריאות. ככה יוצרים איזור שרוצים לחיות בו מתוך בחירה - כזה שיש בו הכל, הוא זול יותר, נגיש ואין בו צפיפות. יש לפעול לחיזוק הערים והיישובים הקיימים בנגב.
• תחבורה: רכבת מהירה (כבדה) ממטרופולין באר שבע למטרופולין תל אביב בחצי שעה!. רכבת קלה מטרופולינית-פרברית, בעיר המטרופולין. שדה תעופה בינלאומי משני - בנבטים. שדה תעופה שדה תימן - להפוך ממנחת לשדה בינוני.
• אקדמיה וחינוך למצויינות: הפיכת הקמפוס הצפוני של אוניברסיטת בן גוריון, שבלב רובע החדשנות, ושוכן לצד פארק ההיי טק, למגדלור הידע של ישראל. מערך הסייבר הלאומי וקריית התקשוב המשמשים חממה לחולמות ולחולמים, שיצרו את הסטארט אפ העולמי הבא. השקעה במוסדות האקדמיים בנגב - תקצוב גבוה יותר, בינוי מאסיבי ויציקת תוכן ייחודי.חינוך למצויינות - שימת דגש לתוכניות מצויינות מגוונות במערכת החינוך ביישובי הנגב, בהשקעה תקציבית גבוהה ובשילוב כוח הוראה מיומן, מקצועי ואיכותי.
• תרבות, תיירות ופנאי: החרגה של מוסדות התרבות והאמנות היוצרים בנגב, תוך מתן עדיפות תקציבית ומימון ממשלתי לבינוי ולתוכן יצירתי. עידוד אמנות מקומית-מקורית מאיזור הנגב ומתן תמריצים (לדיור וכדומה) ליוצרים מקומיים ולכאלה שישתקעו בדרום. השקעות, הטבות ותמריצים במיזמים ובאטרקציות תיירות, בילוי ופנאי באיזור הנגב.
• עידוד ומשיכת משפחות צעירות: הטבות מס - כלי חשוב להשארת אוכלוסיה צעירה יצרנית, לעידוד משפחות צעירות  להישאר בעיר הולדתם ולאחרים - לבוא ולהשתקע בנגב. ההטבות חייבות לכלול את כל יישובי הנגב על פי מדרג (כפי שחוקק בחוקי הנגב המקוריים בשנת 2000). ההזדמנות כיום היא ממשית בעקבות מעבר צה"ל לנגב, אנשי ההיי טק שעובדים בנגב ובוגרי המוסדות האקדמיים שמסיימים את לימודיהם. סבסוד חוגים וצהרונים לכלל המשפחות הצעירות בנגב (לפי מדרג). מתן עדיפות ועידוד שכר לצעירות ולצעירים שמתיישבים בנגב. נקודות זיכוי גם לרווקות ולרווקים ולמשפחות צעירות ללא ילדים. תוכנית לאומית למשיכת עולים צעירים יהודים אל הנגב הכוללת הטבות ותמריצים.

המדינה חייבת להגדיר את קהל היעד הצעיר כ"קהל העדיפות" ולעשות הכל על מנת שההישארות בנגב או המעבר אליו יהיו כדאיים, אטרקטיביים וקוסמים לאוכלוסייה הצעירה. בעזרת קהל יעד זה, ניתן יהיה לשנות את המגמה (תעסוקה, חינוך, תרבות ופנאי).

מחוללי שינוי דרמטיים

שלוש החלטות משמעותיות, שוברות שיוויון, שבכוחן להפוך את הנגב למרכז בינלאומי ולגרום לשינוי כלכלי, חברתי ותעסוקתי דרמטי:

• שדה תעופה בינלאומי בנבטים: עוגן כלכלי אדיר, נדבך תעסוקתי מרכזי ומוקד בינלאומי שמחבר את הנגב לעולם כולו: לתיירות, לתעשייה, לידע, לחקלאות ולמחקר סביבתי, בעולם של שינויי אקלים ואנרגיה מתחדשת.
• מעבר יחידות העילית-קריית המודיעין והתקשוב: מעבר מלא ואמיתי, על כל היבטיו, הכולל מגורים ולימודים, מצטרף לרובע החדשנות הראשון מסוגו בישראל שהוקם בבאר שבע ומעצים את פארק ההיי טק, מערך הסייבר הלאומי וחממות הידע שממגנטות ושואבות סטארטאפיסטיות וסטארטאפיסטים צעירים. מהלך משולב כזה, שממנף את האקדמיה - הקמפוס הצפוני של אוניברסיטת בן גוריון, יוצר מגדלור עולמי, שמייצר כל הזמן ידע, פיתוחים טכנולוגיים, יוזמות והזדמנויות כלכליות בינלאומיות.
• הנגב כמרכז גלובלי לשינוי סביבתי ולאנרגיה מתחדשת להתמודדות עם משבר האקלים: הנגב עם האקלים החם, מרחבי המדבר, מכוני המחקר האקדמיים והמוחות הצעירים שמייצרים בכל זמן נתון רעיונות, יוזמות וטכנולוגיות חדשניות לשינוי, יכולים להפוך את האיזור למוביל עולמי בתחום ולפתוח אפשרויות ושיתופי פעולה עם ערים ומדינות בכל רחבי תבל.

בדרך זו המדינה תשנה את המגמה, התפישה והחשיבה. נגב רלוונטי, תוסס, עכשווי, חדשני ומעורר סקרנות בקרב חולמות וחולמים צעירים קורא להם להתחדש ולקחת חלק ביצירת שינוי, מעניק להם הזדמנות להוביל וליצור את העתיד.

כל עוד ההזדמנויות נמצאות בעיקר בגוש דן וישנו איזור ביקוש אחד מוכוון על ידי המדינה, הצעירים תמיד ילטשו עיניהם אליו ויצביעו ברגליהם, מכיוון שהמדינה מתווה להם את הדרך לשם! תפקידה של המדינה ליצור אתגר חדש, שיגרום לצעירים להתרגש לקראתו!

הסדרת ההתיישבות הבדואית וחיזוק יישובי הקבע הסטטוטוריים

מדינת ישראל חייבת להפסיק לברוח מקבלת החלטות בסוגיית החברה הבדואית בנגב: יישובי הפזורה - היישובים הבלתי מוכרים ועתידם, ההשתלטות על קרקעות המדינה: הסדרה, פיצויים ואכיפה, לצד השקעה מאסיבית ביישובי הקבע הסטטוטוריים והפיכתם לאטרקטיביים עם איכות חיים גבוהה. קביעת תוכנית מבוססת לוחות זמנים, שלצידה פיצוי וענישה למשך 5 שנים בלבד!

• חינוך: חייבת להיות תוכנית לאומית להתמודדות עם אחוזי הנשירה הגבוהים בחברה הבדואית. ממש מלחמה עיקשת בתחום. גיבוש תוכנית לאומית ומינוי פרוייקטור/ית רציני/ת, קביעת מדדים ברורים ועמידה ביעדים. נשירה בגיל צעיר ממערכת החינוך מובילה למסלול מסוכן (אבטלה, עבריינות ופשיעה). תוכניות לימוד שמתחברות לתכנים הערכיים של המדינה. פיתוח תוכניות מצוינות בקרב תלמידות ותלמידים, צעירות וצעירים מהחברה הבדואית (תוכנית "כוכבי המדבר" כמודל להצלחה). כניסת בוגרים בדואים מצליחים לתוך מערכת החינוך, שישתפו את סיפורם והשתלבותם בחברה הישראלית.

          עידוד ללמוד במוסדות אקדמיים בארץ, בפיקוח המועצה להשכלה גבוהה. לימוד השפה העברית ברמה גבוהה, מתוך מטרה לתת את כל הכלים והאפשרויות להשתלב ולהצליח בחברה הישראלית, בכל תפקיד ובכל תחום. לשקול בחיוב פתיחת מכללה/מוסד אקדמי ברמה גבוהה בעיר הבדואית הגדולה רהט בתקצוב המדינה ובפיקוח המועצה להשכלה גבוהה (בהתחשב בנתונים הגבוהים של סטודנטים בדואים שלומדים ברשות הפלשתינאית ובירדן, ככל הנראה, הם לא לומדים שם את "תורת ז'בוטינסקי"!). מדובר באינטרס לאומי מובהק.

• תעסוקה: מאבק בלתי מתפשר באבטלה בחברה הבדואית. כיום (מספרים לא רשמיים) למעלה מ- 50% מהצעירות והצעירים מובטלים. נתון בעייתי שיש לתת עליו את הדעת! הצבת יעד לאומי למספר מועסקים גבוה בקרב צעירות וצעירי המגזר (יש לכך השלכות דרמטיות בהמון פרמטרים). שילוב צעירות וצעירים מהחברה הבדואית בתעשיית ההיי טק, קטר הצמיחה הישראלי, על ידי הכשרה מקצועית ייעודית ולימודי הנדסה המתאימים לענף. לתת תחושת שייכות שאפשר להיות חלק מההצלחה הישראלית (חברת "סיראז' בפארק ההיי טק בבאר שבע היא דוגמה מובהקת לסיפור הצלחה).

מדובר באינטרס משותף - Win Win, אינטרס לאומי לשלב צעירות וצעירים מכל האוכלוסיות בשוק העבודה, כחלק מהמגזר היצרני ואינטרס אישי של כל אזרח מן השורה להתפרנס בכבוד ולהיות חלק מכוח העבודה במשק.

תחושת שייכות ויצירת אופק להשתלבות: דווקא בשל היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית עם מאפיינים יהודיים בולטים, חשוב להעניק שוויון אזרחי למיעוטים, ליצור עבורם הזדמנויות להצלחה בלימודים, בתעסוקה, במשרות ניהול ובכך לחזק את תחושת השייכות שלהם למדינה.

אזהרה: אם מדינת ישראל לא תוביל בעצמה, לאלתר, תוכנית לאומית מקיפה שעוסקת בכל ההיבטים והרבדים בחברה הבדואית ותקבע סדרי עדיפויות ברורים, תקציב רב שנתי ומדדים שניתנים לבחינה בפרקי זמן קבועים, יכנסו לחלל שיווצר גורמים איסלמיים קיצוניים-עוינים, שאינם רוצים בטובת המדינה, ילבו את האש, יתסיסו את האוירה וישרישו את ההיבט הלאומני. זה נוגד באופן מוחלט את האינטרס הלאומי!

סיכום

מדינת ישראל לא מודעת מספיק לחשיבותו של הנגב בראייה אסטרטגית לאומית ולא מבינה שהיא זקוקה לנגב חזק ומשגשג, כעוגן, כדי להתבסס אסטרטגית במרחב. נגב חזק כלכלי-חברתי הוא המפתח לישראל חזקה! כדי לחולל שינוי אמיתי, הנגב צריך הרבה מעבר לפרוייקטים נקודתיים. הוא דורש מחוייבות ממשלתית לתוכנית לאומית רב מערכתית, מוגדרת, מתועדפת ומתוקצבת (בתקציבים גדולים) לאורך שנים, עם לוחות זמנים ברורים למימוש היעדים הלאומיים.

מדינת ישראל חייבת להגדיר את הנגב כאיזור הביקוש הבא של ישראל ולפעול בכל האמצעים שברשותה להפיכתו לאטרקטיבי בכל התחומים, עם איכות חיים גבוהה  (בביטחון האישי, בבריאות, בתעסוקה, בחינוך, בתחבורה, בדיור, בתרבות הפנאי, בתיירות ועוד). המדינה חייבת לעבוד מהר יותר ולהסיר חסמים - לצאת מהנוסחה השבלונית. הנגב לא יוכל להתקדם ולהתפתח בקצב מהיר אם לא יוחרג בתקנות ובחוקים שיאפשרו לתוכניות ולמיזמים במסה קריטית גדולה להתממש, ללא עיכובים מכבידים וסחבת מיותרת.

מעבר צה"ל דרומה הוא מבורך, חשוב וחיובי, אבל אם הוא לא יהיה מלא עם נכונות להשתלב באופן מושלם ולהיות חלק מהנגב: מגורים, תעסוקה לבני ולבנות הזוג ולימודים במוסדות האקדמיים בנגב, אז המעבר יהיה של בסיסים ולא של אנשים. את הנגב מפריחים עם ובאנשים!

בהיעדר החלטות לאומיות ברורות של פיזור אוכלוסין והפיכת הנגב למטרופולין איכותי, פוגעת המדינה גם בתושבי גוש דן בכך שהופכת איזור זה לפקוק ועמוס, מהצפופים בעולם וגם בתושבי הנגב שחיים באיכות חיים נמוכה יותר. בהמשך המגמה כפי שנהוגה - "עסקים כרגיל" כולם יפגעו. המדינה טועה כשהיא נכנעת וממשיכה כאחוזת אמוק להציף את גוש דן בבנייה מאסיבית, תוך רמיסת שטחים ירוקים, פגיעה בסביבה וציפוף חריג, רק בכדי לרצות חלק מהאזרחים ולהסתיר את חוסר היכולת שלה לקבל החלטות גדולות ומעצבות שישנו את המגמה.

זה בידיים שלנו - לא גזירת גורל! מדינת ישראל צריכה להתעורר, להתנער ולהתרענן, פשוט להמציא את עצמה מחדש. במקום לראות בנגב איזור הדורש טיפול תמידי, עליה לפעול לשינוי המגמה וליצור בו את החלום הישראלי החדש, לטעת תקווה, לגרום לצעירות ולצעירים לשאוף להגיע אליו מתוך בחירה. למרות השקעות המדינה במהלך השנים בתשתיות, בפרוייקטים ובמיזמים לאומיים, הפערים בין הנגב לגוש דן לא מצטמצמים, הם ממשיכים להעמיק. האם מישהו מנתח

למה השינוי לא מתחולל?

תחושת התסכול - שלוש דוגמאות:

• בית החולים השני בנגב: החלטת ממשלה משנת 2014, אחרי אינספור דוחות מבקרי המדינה והנתונים הקשים המצביעים על פערים זועקים לשמיים, שעולים בחיי אדם. חלפו 8 שנים. עד לרגע זה לא התקבלו ההחלטות המהותיות שנדרשות להניע את התהליך: מי הגורם המפעיל? לוחות הזמנים לתכנון ולביצוע. תקציב כולל של הפרוייקט. הכשרת כח אדם מקצועי לבית החולים החדש.
• ההתיישבות הבלתי חוקית בנגב: מדינת ישראל מתנהלת בעצלתיים, בשלוות נפש, נוכח המציאות המשתנה יום יום במרחבי הנגב. היעדר אכיפה אמיתית מחד ושום תוכנית הסדרה, מאידך. נושא כה חשוב ומהותי שיש לו השלכות בהיבט הלאומי, לא נמצא בסדר העדיפויות של המדינה וככל שהזמן עובר, המציאות נקבעת בשטח והיכולת לקבל הכרעות הופכת כמעט בלתי אפשרית. בכל יום הסוגיה תופחת ומתעצמת. במקום לגבש תוכנית קצובה בזמן (חומש) ולקבוע במסגרתה הנחיות ברורות הכוללות תמרוץ וענישה, כך שהדברים היו כבר נכנסים למסלול של הסדרה.

 אסור להתמהמה בלי סוף. המדינה חייבת להיות אסרטיבית יותר, להוביל יוזמה ולהפסיק להיגרר. אחרי הכל מדובר בקרקעות מדינה. אנחנו נמצאים כעת בנקודה קריטית ולא ניתן למשוך יותר זמן!

• שדה התעופה הבינלאומי המשלים בנבטים: כמה שנים עוד יעברו עד שהמדינה תקבל החלטה בנושא? ברור שישנם היבטים ביטחוניים וטיעונים כבדי משקל, אבל האם לא הגיעה העת שהמדינה - כל הגורמים הרלוונטיים לעניין, תקיים דיון אסטרטגי עמוק על כל ההשלכות לצעד שכזה ומה המחיר שצריך לשלם (אולי הקמת בסיס חדש לחיל האויר)? האם מישהו מבין אילו שינויים כלכליים, חברתיים ובינלאומיים יחולו כתוצאה מהחלטה מעצבת שכזו? במשך שנים רבות מתכדררים מאחד לשני, בודקים ומכריזים. צריך כבר להחליט!

מסקנות וסכנות

אם לא יחולו שינויים דרמטיים, מדינת ישראל הולכת בעיניים פקוחות ליצירת שתי מדינות בתוכה, כאשר כל אחת מהן בעלת אופי שונה: מדינה יהודית צפופה בגוש דן המורחב עם אוכלוסייה סוציו אקונומית חזקה. מדינה עם רוב לא יהודי בנגב ובגליל עם אוכלוסייה סוציו אקונומית חלשה ומרחבים פתוחים גדולים. שתי מדינות, שתי חברות, שני מעמדות עם איכות חיים ורמת שכר קוטביים.

איזור גוש דן יתאפיין באזרחים-אנשים והנגב בבסיסי צבא ומעט אזרחים. צעירות וצעירים מהנגב ומהגליל שיש ביכולתם לקום ולעזוב, ילכו בעקבות המדינה שמטפחת את "איזור הביקוש" כי רק שם, כך משדרים להם, הם יוכלו להגשים את השאיפות והמאוויים שלהם.

החשש הכבד והמדאיג מכל, בעקבות הפערים ההולכים ומעמיקים, יקום ביום מן הימים דור אחר, פחות ממלכתי בהתנהגותו מהדור הנוכחי, שהתסכול והכאב עלולים להביא אותו, חלילה, "להרים יד על המדינה" ולהוביל מרי אזרחי. זה תרחיש שעלול להתקיים! אוי לנו כחברה וכמדינה אם תרחיש כזה חס וחלילה יתממש. המדינה חייבת להתעורר, להתעשת במהרה ולהוביל שינויים רדיקליים.

זה או ליצור את החלום הישראלי החדש או לקבל את חלום הבלהות של ישראל!