יומן מלחמה: הפרוייקט הייחודי בו תוכלו לשתף את אשר על ליבכם

הכירו את הפרויקט החדש והמקורי שעובר מפה לאוזן בימים אלה בקהילה הבאר שבעית ובו מוזמנים חברי הקהילה לפרוק ולשתף אשר על ליבם בימים המורכבים בהם אנו מצויים. 

במסגרת הפרוייקט, כ"א יכול להיכנס למצגת משותפת, שהיא מעין יומן משותף ולהעלות על הכתב סיפורים אישיים קצרצרים מהימים האחרונים. בסיפורים יוכל לצפות הקהל הרחב, כאשר ניתן לרשום סיפור באנונימיות.

יוזמת הפרוייקט: "אני מזמינה לכתוב פה סיפור אישי מהימים האחרונים, שיש בו איזשהו אור, ולו קטנטן. שלא כמו בספר, היומן מנציח את הטיוטה, ויש קסם בטיוטאיות; לכן מומלץ להשאיר את זה לא ערוך, גולמי, כפי שיצא. המצגת משותפת ופתוחה לכל. אפשר לציין שם, אפשר לכתוב באנונימיות. זה זמן יקר להנציח משהו ממנו. אולי זה יישאר קטן, אולי זה יצליח וזה יצא מתחום המעגל הקרוב". ליומן 

דוגמה לסיפור מתוך היומן, סיפורה של נועה:

"כבר כמה ימים לא ישנתי במיטה שלי. אני מפחדת להיות בדירה שלי לבד. משהו שהיה בשבילי כל כך שגרתי ובטוח, הפך בין רגע לפחד נורא. כל רעש שנשמע כמו אזעקה מקפיץ אותי, אבל באזעקות עצמן אני פשוט רצה למקלט".

"פתאום נופלת לי המשמעות של טראומה, שהיא מבעבעת בשגרה אבל שוקטת בחירום. חזרתי לבאר שבע כי כאן אני מרגישה שייכות ויש למי ואיך לסייע. ובעיקר הרבה עם מי להיות. התכנסנו בדירה של מיה יחד עם גיסתה. אח של מיה בא להתרענן אצלה בדירה מהמילואים. היה חייב להסתפר".

"תוך כדי ששתיהן דוחפות לו אוכל, שי התקשר אליי. לא דיברנו בטלפון יותר מחצי שנה. “יש לך בשורות מרות או שסתם התקשרת לשאול מה נשמע?”. “יואו הלחצתי אותך” הוא ענה לי. “הייתי צריך אולי לשלוח לך קודם הודעה..”. “זה בסדר” עניתי לו. “אני פשוט בחרדה...”. הוא שאל אם אני בבאר שבע ואם זה בסדר שיבוא להתרענן ולישון אצלי. הזמנתי אותו למיה, סיכמנו שנישן יחד (יופי)".

"מפה לשם ישבנו חמישה אנשים בסלון, שניים על מדים ואכלנו שקשוקה ולחם שום עם גבינת שמנת כמהין. “איזה אוכל טוב של שמאלנים” שי אמר וכולנו צחקנו. וממש לשבריר של רגע הרגשתי שהכול נורמלי אפילו ששום דבר כבר לא".