"היה לי תסריט מזעזע בראש, חשבתי שאני הולכת למות" - חזרה אל רגעי האימה בצומת אבו כף

מבצע "שומר החומות" עומד להגיע לקראת סיום בעקבות הסכם הפסקת האש עליו החליט הקבינט הביטחוני וראש הממשלה בנימין נתניהו, אך למרות כל זאת הרוחות ברחוב עדיין סוערות – בין אם אלו אנשי ציבור שמלבים את האש דרך קבוצות פייסבוק ורשתות חברתיות, או בין אם אלו אשר יוצאים לרחובות להביא את זעמם ובוא זמנית רומסים כל אשר נקרה בדרכם. פה בדרום ובנגב בפרט נקלעו מספר אזרחים אל תוך תופת ממשית בצורת המון בדואי אשר יצא לרחובות עם אבנים וצמיגים בוערים משגב שלום ועד צומת שוקת, מאות צעירים בדואים סיכנו חיי בני אדם אשר כל חטאם הוא שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

רוב המקרים הסתיימו בפציעות ראש וחבלות של ממש בגוף, אך החרדה ותחושת חוסר הביטחון מילאה רבים מתושבי האזור. שבוע לאחר האירועים, ולאחר שנרגעה האש במקצת, בחרנו לספר את סיפורה של אושר לגטיבי ורס"ר טל טופחי - השוטר שתפקד באומץ רב על מנת לחלצה מההמון הזועם.

אושר (20) כרגע עובדת בתור מלצרית, לאחר שהשתחררה מהצבא לפני כחודש וחצי שם שירתה בתור מפקדת מג"ל בבסיס ניצנים. היא הייתה בדרכה הביתה אל מיתר כאשר מצאה עצמה בתוך המון זועם ליד צומת אבו כף – "נסעתי כמו תמיד בכביש מיתר באר שבע, וליד עומר היה מחסום משטרתי שהיה אפשר לעבור אז עברתי והמשכתי לנסוע, צמוד לצומת אבו כף ראיתי שרפות ואז אחד הרכבים החל להבהב לי, חשבתי שזה בדואי שמנסה להוריד אותי מהכביש והגברתי מהירות עד שהוא צמצם אליי פתח חלון וצעק לי לעשות רוורס". באותו רכב נהג רס"ר טל טופחי – שוטר מיחידת מג"ן במרחב נגב אשר בזמן שגרה מתעסק כחלק מעבודת יחידתו בהברחות סמים, אך במהלך אותו יום נקרא לתגבר את הכוחות בציר הכביש בין עומר לצומת שוקת.

על האירוע בו כנראה הציל את חייה של אושר הוא מספר – " ראינו אותה כשהיא נמצאת לבדה ברכב ומתקדמת לשם, ואני עמדתי בצד הכביש עם הרכב ומיד טסתי אחריה בלי לחשוב פעמיים ושמתי לב שמתחילים לזרוק עליה אבנים – וצעקתי לה שהיא חייבת להסתובב", לאחר מכן שם טל את רכבו המשטרתי כחוצץ בינו לבין אושר על מנת לספוג את רוב מטח האבנים, חלונות הרכב התנפצו והוא אישית נפגע מאבן לראשו – " נשברו לי כל השמשות, טיפסו לי על הרכב והייתי לבד אז נאלצתי לתפקד בדרך לא דרך – היו שם לפחות מאה מתפרעים".

רגעי הפחד אמנם נראו כנצח אך בפועל האירוע תופעל מהר מאד – "כל האירוע קורה באזור ה - 2 דקות וחצי ואני מתחיל להבין שאני על זמן שאול ואם אני לא מזרז אותה יכול להיות פה אסון, אז באותו זמן אני מתחיל לקרוא בקשר לעזרה, ובו זמנית אני מצליח לחלץ אותה ואותי מתוך ההמון". מיד כאשר סובבה את רכבה החלה אושר בנסיעה מהירה למקום בטוח – "נסעתי עד עומר בליווי משטרתי, וכשהגעתי לשם מיד קיבלתי מים וחיכו עד שאני ארגע לגמרי, ואז הם (השוטרים) ממש התעקשו שלא אסע למיתר, אז המשכתי בנסיעה לב"ש אל חברים שם ביליתי את הלילה". יש לתת גם קרדיט לאושר אומר רס"ר טופחי –  "היא גילתה קור רוח שלא הרבה מראים, והתעשתה על עצמה מהר מאד, וממש הוציאה עצמה מטווח הסכנה לפני שהמצב הדרדר".

מה הרגשת באותו רגע? כבר דמיינת תסריט רע בראש?

"הרגשתי שיש לי 2 ברירות -  או שאני נותנת לפחד להשתלט עליי או שאני מתעשתת ועושה מה שהשוטר אומר לי, היה לי תסריט מזעזע בראש, חשבתי שאני הולכת למות, שזהו. דיברתי עם אמא בטלפון תוך כדי ונראה לי שהיא פחדה יותר ממני".

האמנת שזה יקרה לך פה ליד הבית?

"אני חושבת שזה נוראי שאני צריכה לפחד לחזור לבית שלי אחרי העבודה ואפילו לא להגיע אליו ולישון כמו שצריך, הכביש הזה מסוכן, מקווה שישליטו שם סדר לפני שיהיה אסון".

אך למרות המחמאות מהשוטרים, אושר יודעת שאין ספק שנוכחות המשטרה באירוע היא זאת שנתנה לה הזדמנות לברוח – "חייבת להגיד תודה לשוטרים שהיו שם, גם דיברתי איתם אחרי זה בטלפון, הם נתנו לי מים, הרגיעו אותי וליוו אותי בדרך חזור, בלעדיהם לא הייתי מצליחה להתעשת ככה מהר."