"אל תחכי למצוא את הגוש בחזה, לכי להיבדק כמה שיותר מהר"

עד לפני כמה שנים, חיה סלם (62), תושבת באר שבע, אימא לשלושה ילדים וסבתא לשישה נכדים, מודה שלא היתה מוכנה להיחשף בצורה בה היא נוהגת היום. לפני שנתיים וחצי, ממש עם תחילת מגפת הקורונה, סלם ניגשה לבצע בדיקה שגריתית לגילוי סרטן השד, כפי שנהגה לעשות קבוע בכל שנתיים.

התוצאות שהגיעו הפילו עליה את השמיים. "לצערי הרב ממש בתחילת הקורונה עשיתי בדיקה שגרתית של ממוגרפיה והתגלה שיש לי גוש בחזה", נזכרת סלם בתקופה הכי קשה שהיא עברה בחיים. "בגלל שדובר על גוש, הייתי צריכה לעשות ביופסיה על מנת לגלות מה זה בדיוק. אני זוכרת את עצמי חוששת ונמצאת בחרדות. עד שלא קיבלתי את תוצאות של האונקו-טסט שאישר למעשה שאני לא צריכה כימותרפיה, לא נרגעתי. למזלי אפשר לומר, יצא שזה סרטן שלב 2 שלא היה אלים אך ממאיר מאוד".

משם סלם התחילה סאגה של בדיקות כדי לוודא שהגוש הסרטני לא שלח גרורות. אחרי כמה חודשים סלם נכנסה לניתוח בו נכרת חלק מהשד הנגוע וגם נכרתו בלוטות הלימפה שהתברר בניתוח כי הן נגועות. כעבור זמן הגיעו גם טיפולי הקרנות – 34 במספר. "אחרי ההקרנות כל הגוף חלש. היו לי כוויות דרגה 3 וזה הליך לא נעים בכלל. היום אני כבר בשנה השלישית שאחרי הגילוי ואני עדיין לוקחת כדורים מיוחדים שאמורים למנוע חזרה של הסרטן.

מזה כשלושים שנים סלם, עובדת במעבדת הבדיקות של מאוחדת במרפאת וינגייט בשכונה ג' כשהיא חולשת על אימפריית הבדיקות השונות שמבוצעות במרפאות מאוחדת ברחבי העיר וסביבתה. "אני אחראית על הבדיקות בבאר שבע והסביבה. זה תחום מעניין ואני נהנית לעסוק בו. מי שהדריך אותי והכניס לי את האהבה אליו הוא ד"ר מתי קוגן, מנהל מעבדות רוטינה בלוד של מאוחדת. הוא עבד בדרום והיה מנהל המעבדה שלי. את כל הידע והאהבה למקצוע שאבתי ממנו. יש המון מה ללמוד כל הזמן יש בדיקות חדשות והתחום רץ קדימה".

כבר במהלך הטיפולים סלם לקחה על עצמה סוג של נדר. "אמרתי למנהלת הסיעוד שלנו, שאני רוצה לשכנע נשים לעשות ממוגרפיה. יש המון נשים סרבניות שמתעקשות לא לעשות את הבדיקה. הן אומרות לי, 'אני מרגישה טוב ואין לי כלום'. הפחד הכי גדול שלהן הוא לא הבדיקה אלה המתח מעורבב עם חרדה עד שיגיעו התוצאות. ברגע שאתה שומע שיש לך סרטן, השמיים נופלים עליך, על המשפחה. אתה נכנס לסרטים ואומר לעצמך – איך אני יוצאת מזה ומה יהיה איתי בכלל? עד השלב שאתה עושה ביופסיה אתה לא יודע כלום. אתה מקבל את המידע בבום. אז מתחילה סדרת בדיקות שלפעמים הן לא נעימות ולא כיפיות אבל אם את רוצה לנצח את המחלה הזאת, זה משהו שכל אישה חייבת לעשות".

מאז, כמעט בכל יום אחרי שעות העבודה, סלם ננעלת במשרדה ומרימה עשרות טלפונים לנשים שלא עשו את הבדיקה בניסיון לשכנען לגשת ולהיבדק כמה שיותר מהר. "אני אומרת להן שאסור להטמין את הראש בחול. כשיש גוש זה כבר יכול להיות מאוחר מדי. את הסרטן שלי גיליתי במקרה, לא היה שום חשש ושום גוש. אני מספרת את הסיפור האישי. אם לא הייתי מגלה מוקדם, לא יודעת אם הייתי עומדת כאן ומדברת איתכן. למזלי לא היה לי סרטן אלים למרות שהוא היה מתפשט".

סלם רשמה לזכותה כבר לא מעט הצלחות אך עדיין אחרי כל מה שעברה, הצלחה נוספת מוסיפה לה למוטיבציה להמשיך בכל הכוח קדימה. "זו בדיקה חינמית וחייבות לעשות אותה. אני מרגישה שכשאני נוגעת להן ברגש, אני משכעת אותן. עם צעירות אני מצליחה יותר מנשים ממש מבוגרות. יש עקשניות ברמה שאני לא אוכל להכריח אז אין ברירה ואני מוותרת. עם צעירות להיפך, אני מתעקשת מאוד. חוזרת פעם אחרי פעם עד שאני יודעת ומוודא שיש להן תור ואז גם שהן עשו את הבדיקה".

ספרי אולי על מקרה שזכור לך במיוחד. הצלחה שאת יכולה לרשום לזכותך.

"גברת בסביבות גיל 65 שחששה ללכת לעשות בדיקות. סיפרתי לה את הסיפור שלי ואת מה שעבר עלי. רציתי שהיא תקשיב למרות שהיא אמרה שהיא לא הרגישה גוש בבדיקה עצמית. בסוף היא השתכנע ללכת לעשות בדיקה וגילו אצלה את הסרטן. לפני חצי שנה היא סיימה את ההקרנות ולפני כמה ימים היא הגיעה אלי למעבדה להודות לי על כך ששכנעתי אותה לעשות את זה".

בטח מרגישים טוב אחרי שיחה כזאת.

"בהחלט, זה נותן סיפוק אדיר ותחושה עצומה. אם הצלחתי להציל נפש אחת – עשיתי את שלי. בגדול, בחיי היומיום ששואבים אותנו, אנחנו לא חושבות על עצמנו. עסוקות בחיים עצמם מה שנקרא ומזניחות את הבריאות שלנו. אני מרוצה כי יש עליה במספר הנשים שעשו בדיקת ממוגרפיה לאחרונה".

אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. גם אנשי הצוות של מאוחדת וינגייט נרתמו למשימה וצבעו את המרפאה בצבע הוורוד שמסמל את מחלת סרטן השד. "באותו יום הצלחתי לשכנע 15 נשים שהגיעו לביקור שגרתי במרפאה ללכת להיבדק", אומרת סלם בסיפוק רב. "היום אני בהחלט לא מהססת להיחשף. אני רוצה לתת לנשים רבות ככל האפשר להבין שהבדיקות האלה חשובה מאוד, פשוט כי הגילוי המוקדם מציל חיים".