הורים לילדים עם אוטיזם בנגב יצאו נגד ערוץ 10 והאוניברסיטה

לפני קצת יותר משבוע פורסמה בערוץ 10 כתבה ב"משהו קטן וטוב", על שילובם של שישה ילדים עם אוטיזם בעבודה באוניברסיטת בן גוריון. הילדים מגיעים לאוניברסיטה עם החונכים שלהם מאלו"ט והם לומדים ועובדים במסעדות בקמפוס.

לאחר צאת הכתבה, חברי עמותת "חברים בנגב- הורים למען ילדים עם אוטיזם בנגב" שלחו מכתב פתוח לערוץ בו הם מביעים את מחאתם על הכתבה, שכן לטענתם היא איננה משקפת את המצב האמיתי של ילדים עם אוטיזם בדרום.

לימודים פרא-רפואיים

"...במציאות היומיומית של אנשים עם אוטיזם בדרום (ובני משפחותיהם) גישתה של האוניברסיטה והעומדים בראשה היא אחד הגורמים לסבל מתמשך בהווה ועתיד לוט בערפל", נכתב במכתב של "חברים בנגב" עליו חתמו ארגונים, עמותות ומעל ל-100 הורים לילדים עם אוטיזם בנגב. "שישה ילדים אוטיסטים באוניברסיטה של כמעט עשרים אלף סטודנטים זה טיפה בים. אנחנו כבר כל כך הרבה זמן לוחצים על האוניברסיטה לפתוח מסלול לימודים פרא רפואיים שהילדים שלנו כל כך צריכים. המחסור במטפלים בדרום הארץ הוא חמור", אומרת חגית שבתאי, אימא לשני ילדים עם אוטיזם וחברה בעמותה.

ואכן, בדוח מבקר המדינה שפורסם לפני מספר חודשים נמצא כי שיעור המטפלים הפרא-רפואיים בדרום הארץ נמוך לעומת שיעור המטפלים בכל הארץ. עוד נאמר בדוח כי למרות המחסור החמור בכוח האדם, לא נעשה קידום לפיתוח תכניות לימודים לקלינאי תקשורת ומרפאים בעיסוק, וכי משרד הבריאות והמל"ג לא קידמו פתיחת מקומות הכשרה נוספים. כמו כן, בשנת 2012 הקצתה הממשלה תקציב של כ-20 מיליון שקלים לצורך עידוד תעסוקת סטודנטים בדואים במקצועות פרא-רפואיים בדרום הארץ, אך בינתיים אין שינוי.

הצורך בשינוי

"אצל ההורים יש הבנה שטיפולים מגיל צעיר יכולים לשנות את כל התמונה, וזה גורם לעומס גדול על המערכת שלא מוכנה לזה. אין מספיק מטפלים לענות על הביקוש, ובדרום המצב הוא חמור פי כמה וכמה מכל שאר הארץ. בדרום אין מוסד אחד שמכשיר את המטפלים...", מוסיפה חגית. נראה כי ההורים לילדים עם אוטיזם קורסים תחת העול והסיטואציה בה הם נאלצים לחיות. בגלל שאין מטפלים בדרום הורים רבים נאלצים לנסוע עד למרכז עם הילדים, או שכבר כן מצליחים להשיג תור אצל מטפל בדרום, התורים בבקרים, דבר המאלץ אותם להפסיד עבודה ואת הילדים להפסיד את המסגרת הלימודית וההשתלבות החברתית שקשה להם גם ככה.

חגית מסבירה כי השילוב של הילדים שנראים בכתבה הוא מאוד יפה וחשוב אבל פשוט לא מספיק. "זה מקסים, זה מאוד חשוב ואני לא מקטינה מהחשיבות של זה, אבל יש פה אלפי ילדים שצריכים מטפלים. אם האוניברסיטה תוציא מידי שנה מספר מסוים של מטפלים זה יעשה שינוי משמעותי. יש 250 משרות לא מאוישות במחוז דרום במשרד החינוך וזה פוגע בילדים שלנו". לכן, ההורים מעמותת "חברים בנגב" קראו לאוניברסיטת בן גוריון לפעול ולפתוח מסלולי לימוד מתאימים למטפלים עתידיים, אשר יוכלו לעזור בקידום אוכלוסיית ילדים עם אוטיזם בדרום, שרק הולכת וגדלה.

מאוניברסיטת בן גוריון נמסר בתגובה:

המכתב הזה מזלזל בצורה מעליבה בתוכנית השילוב של הבוגרים עם אוטיזם מאלו"ט באוניברסיטה. מעבר לכך, המכתב מזלזל במשתלבים ומתאר אותם כ "בוגרים שהביטוי המקסימלי של יכולות השילוב שלהם מתבטא בשטיפת כלים וביקור באוניברסיטה כסטודנטים ב 'כאילו'...". קשה להבין להבין איך הורים לילדים עם אוטיזם מסוגלים לכתוב דבר כזה. עלינו להיות גאים בבוגרים עם אוטיזם שעל אף הקשיים הרבים שלהם מצליחים להשתלב בהצלחה כזו במקומות עבודה באוניברסיטה וכידוע– כל עבודה מכבדת את בעליה.

1. באף אוניברסיטה בארץ אין תכנית שילוב כזו של בוגרים עם אוטיזם בתפקוד יחסית נמוך. חשוב להזכיר שאנחנו מקדישים לתוכנית חדרים ומשאבים, כולל השמה של סטודנטים מתנדבים מפסיכולוגיה כחונכים אישיים עבור החברים מאלו"ט. כשארגון עושה משהו חיובי בהתנדבות בנושא אוטיזם צריך לפרגן לו ולכן הכתבה עלינו ב"משהו קטן וטוב" היתה מוצדקת לחלוטין. אנחנו באמת עושים כאן משהו טוב ויוצא דופן.
2. אפשר להביו את המצוקה של ההורים לגבי המחסור במטפלים פארא-רפואיים בדרום, אבל הם טועים לחלוטין בהטלת האחריות לבעיה על האוניברסיטה. אם מסתכלים על המספרים, יש מחסור חמור בדרום גם במטפלים בפיזיותרפיה ובעבודה סוציאלית ובאוניברסיטת בן-גוריון יש תכניות לימוד בשני התחומים. המחשבה שפתיחת תכניות לימוד בקלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק, תפתור את בעיות המטפלים בדרום מבוססת על הנחה שגויה שהמטפלים ישארו בדרום. כפי שרואים בדוגמאות של פיזיותרפיה ועבודה סוציאלית (ותחומים אחרים כמו רפואה)- זה לא המצב. כלומר, הבעיה היא שאף אחד מהגופים האחראים על נושא הטיפול (קופות החולים, משרד הבריאות, משרד הרווחה, והעמותות שמספקות שירותים לילדים עם אוטיזם כגון אלו"ט, ילדים בסיכון), אינו מעניק תמריצים לאנשי מקצוע לעבוד בדרום. בעידן שבו יש רכבת לבאר שבע, הסיבה היחידה שבגללה מטפלים לא באים לעבוד כאן, היא שאין להם תמריצים כלכליים לבוא לעבוד כאן. לכן ההורים יפעלו בצורה הרבה יותר חכמה אם יפנו את הלחץ ויטילו את האחריות על הגורמים שלהם הכוח הכלכלי לעשות את השינוי שלו הם מייחלים. אם יש 250 תקנים של עובדים פארא-רפואיים שאינם מאוישים בדרום, מדוע לא מפעילים לחץ על קופות החולים ומשרד הבריאות לאייש אותם על ידי תשלום משכורות יותר גבוהות? זהו שינוי שיכול לקרות בין-לילה במקום לחכות 7-10 שנים לאישור תכניות לימוד, פתיחת מסלולי לימודים, וסיום הלימודים של המחזור הראשון.