חלוקת זמני שהייה של ילדים להורים גרושים
03.11.22 / 16:32
חלוקת זמני שהייה (בעבר הסדרי ראייה) בין הורים גרושים היא אחד הנושאים המרכזיים שיש להסכים לגביהם בבואם של בני זוג לגבש את הסכם הגירושין שלהם. בחדר הגישור, ההורים שמכירים הכי טוב את ילדיהם, מחליטים לגבי חלוקת הימים באופן הנכון ביותר עבורם
בעבר, חלוקה זו הייתה סוג של שיקוף עבור ההורים לדומיננטיות של צד אחד על האחר, בחייהם של הילדים. כל צד דרש יותר ימים ולילות, כדי לסמן יותר ״בעלות״ ולהשיג השפעה רבה יותר על הילדים.
ואז הגיע לעולם המונח החדש ״אחריות הורית משותפת״, המשקף את המחויבות הכוללת של שני ההורים למילוי צרכיו המגוונים של ילדם, למעורבות אישית של כל אחד מהם בכל הנוגע לגידולו, חינוכו ודאגה למכלול ענייניו ולקיום קשר אישי, ישיר וסדיר עימו. פירוד או גירושין לא אמורים לפגוע במימושה של האחריות ההורית של כל אחד מההורים, כתוצאה מהפרידה והמגורים הנפרדים, דבר שדורש שיתוף פעולה בניהם״. (פרופ' דן שניט, וועדת שניט 2005).
במילים פשוטות, מושג האחריות ההורית למעשה בא ואומר: הורים יקרים, שניכם! הוריו של הילד, שניכם! חלק בלתי נפרד מחייו, ועל שניכם! מוטלת האחריות לצרכיו הפיזיים, ההתפתחותיים, הרגשיים וגם לאושר ולבריאות הנפשית שלו! כל אלו ללא שום קשר לחלוקת הימים.
בהמשך, הגיעה הפסיקה המהפכנית של בית המשפט העליון ששינתה את חוקי המשחק בתחום המזונות. פסיקה זו הפכה את חלוקת זמני השהייה לכלי בידי הצדדים עמ' להשפיע על גובה דמי המזונות. כל צד דרש יותר ימים עם הילדים בחתירה לקבלת דמי מזונות גבוהים יותר, או לחילופין תשלום דמי מזונות מופחתים יותר. אך גם בהיבט הזה למדו יותר ויותר זוגות שיש נתון נוסף במשוואה, ובדרך לייצר איזון בין הבתים נלקחים בחשבון גם פערי ההשתכרות בין ההורים, ולכן יתכנו מקרים בהם חלוקת זמני השהייה הינה שוויונית בין שני הצדדים, ולמרות זאת מתקיימים תשלומי מזונות מצד אחד לשני.
בבואו של זוג בהליך גירושין לקבוע את חלוקת זמני השהייה של ילדיהם, אם משיקולי ״תפיסת בעלות״ על ילדיהם, ואם משיקולים כלכליים של הגדלת או הפחתת תשלומי דמי המזונות, בשני המקרים, אין מדובר בשיקולים הרואים את טובת הילדים, אלא שיקולים אישיים, ואם יורשה לי לומר, אפילו אגואיסטיים של ההורים הרואים את טובתם האישית, מונעים משיקולי אגו ופועלים מאינטרסים אישיים.
קביעת זמני שהייה בהליך של גישור: בחדר הגישור, עם זוגות שבוחרים לקבוע הסכמות בהליך אשר מקדש שיתוף פעולה, חשיבה מעמיקה וממוקדת של מי שמכירים הכי טוב את ילדיהם (בטח יותר מעורכי הדין והשופט), תוך שיח ענייני ומכבד שנותן מקום לתמונה המלאה, כזאת שלוקחת בחשבון את כל השיקולים, האילוצים והצרכים של הילדים וגם ההורים, אנחנו חושבים יחד ובוחנים צעד צעד בין היתר:
1. מי הם הילדים, מה הצרכים פיזיים, הנפשיים וכן ההיבטים הרגשיים של כל אחד ואחת מהם.
2. מהם גילאי הילדים, הקטנים יותר ״זורמים״ עם הקביעות של ההורים, ניתן יותר להנדס להם את הלוז ולהתאימה לשגרת ההורים. כאשר הילדים עדיין פחות עצמאיים, יש חשיבות מרובה לזמן האיכות שנוצר כמו לקראת השינה: מקלחת, הקראת סיפורים, חיבוק, נשיקת לילה טוב. כך גם הקימה בבוקר שאחרי. שינה סוגרת את היום ופותחת יום חדש והיא חלק חשוב ואינטגרלי לשגרת היום ולקשר עם הילדים.
למתבגרים יותר יש כבר לו"ז משלהם, לרוב צפוף ביותר, וממילא זמן ההורים מגיע רק בשעות הערב המאוחרות, ועד אז אין משמעות למקום הפיזי, כי הם עסוקים בעניינים שלהם. בגילאים האלה ההורים צריכים להיות יצירתיים יותר. יתכן שהתעקשות על שינה לעיתים תכביד על המתבגר, אך מפגש לארוחת צהרים יוביל לשיחה משמעותי ומייטיבה יותר ליחסים.
3. מי הם ההורים, מהי שגרת העבודה של כל אחד מהם, וממנה גוזרים את היכולת שלהם באמת להיות זמינים לצרכים של ילדיהם. במידה ואחד הצדדים עובד מחוץ לעיר, עד שעות הערב, האם נכון יהיה לקבוע חלוקה זמן ששוויונית? האם העובדה שההורה לא זמין לילד, לא בהכרח פיזית, גם מנטלית, זמין לענות לטלפונים, זמין לתת מענה לבעיות ומצוקות שצצות? זמין להקפצה בעת הצורך? האם נכון שהילד ישהה יום שלם לבדו בבית ההורה, רק בשם השוויוניות?
4. מהם מצבם הרגשי של הילדים באופן כללי וביחס לגירושין, האם נכון יותר יהיה עבורם שהמעברים יעשו ממסגרת למסגרת, כלומר שכל הורה יאסוף ביום שלו מהמסגרות, ע״מ שהמעבר מהבית של אמא לאבא, או להיפך, לא ידגיש את הפיצול באופן כ"כ מובהק, וייעשה בצורה טבעית יותר?
5. ישנם ילדים ,לרוב אני מזהה כאלו עם בעיות קשב וריכוז, שממילא כל ההתארגנות קשה ומסורבלת להם, ודורשת מהם מאמץ רב. ילדים כאלה לרוב עדיף לקבוע להם בסיס אחד קבוע, בית אחד, בסיס אם או בסיס אב, לא משנה, אבל אחד כזה ששם כל הציוד שלהם יהיה מרוכז ומסודר, ולשם יחזרו בסוף כל יום לימודים, יעשו רק ההתאמות המתבקשות וממנו יצאו לבית ההורה האחר.
אופציה נוספת היא לקבוע חלוקה של רצף ימים בבית אחד ואז רצף ימים בבית אחר. חלוקה כזאת מפחיתה את מספר המעברים בשבוע, וכן את הקושי של הילדים.
6. לגבי חגים, מאוד תלוי במסורת המשפחות, האם נכון לחלק ערב חג בצד אחד, וחג למחרת בצד השני, או שעדיף להתייחס לחגים כגוש אחד .
היופי בחדר הגישור היא היכולת לשבת, בנחת, ולחשוב על כל ילד וילד, ועל כל החבילה, מה נכון להם, מה טוב להם, וכמובן איזו חלוקה תהיה מתאימה לשגרת ההורים כך שיוכלו באמת להיות הכי טובים ונוכחים עבור ילדיהם.
בחדר הגישור אנחנו מרכיבים פאזל, שהחלקים בו מורכבים מאופיו, צרכיו ומאפייניו של כל ילד, שגרת יומו, אילוציו וצרכיו של כל אחד מההורים, וביחד פאזל אחד שלם שמותאם בדיוק לערכים, התפיסות, והמאפיינים של המשפחה במציאות החדשה.
תמיד זכרו כפי שאנו המבוגרים זקוקים ליציבות בחיינו, כך גם הילדים. הם זקוקים ליציבות, לוודאות ולכן אני תמיד ממליצה לתקשר עם הילדים את החלוקה ואף את השינויים.
היופי הנוסף בהסכמות שנבנו בחדר הגישור הוא שתמיד אפשר לחזור אליו. אם במרוץ השנים והשינויים כמו: התמודדויות שונות של הילדים, שינויים בחייו של אחד מההורים עקב שינוי מקום מגורים, שינוי מקום עבודה, שינוי במצבו הכלכלי או כניסה של בן / בת זוג חדש לחייהם, תמיד אפשר להתכנס שוב ובהליך ענייני וממוקד לייצר הסכמות חדשות סביב המצב החדש או לרענן הסכמות ישנות תוך התאמתן למציאות החדשה.
תמיד חוזרת ומדגישה שכל הסכם, גם כזה שהתגבש בהליך של גישור מוגש לבית משפחת לענייני משפחה ע"מ לקבל תוקף של פסק דין ע״י שופט.
אדווה וייס שמש, לשעבר עיתונאית ויזמית עסקית וכיום מגשרת מוסמכת מטעם הנהלת בתי המשפט, חברה בארגון המגשרים של ישראל.
עוסקת בגישור משפחה ומלווה זוגות בתהליכי גישור לגירושין ופרידה וכן בתהליכי יישוב סכסוכים בינדוריים במשפחה. מתמחה בתחום המשפחה החדשה וקהילת הלהט״ב, ומלווה זוגות חד מיניים בהסדרת הזוגיות ובהקמת משפחה בתהליכים של הורות משותפת, פונדקאות, צו הורות פסיקתי ועוד, וכן מסייעת בעריכת הסכמים לחיים משותפים והורות וכן הסכמי ממון לזוגות חד מיניים וידועים בציבור. מסמיכה ומאמנת מגשרים מטעם "קבוצת גושרים" ופעילה במרכזי גישור קהילתיים.
https://advawsh.comהאמור באתר אינו תחליף לייעוץ משפטי מקצועי על פי כל מקרה לגופו. כל העושה שימוש בחומר עושה זאת על דעת עצמו ובאחריותו הבלעדית.ור באתר אינו תחליף לייעוץ משפטי מקצועי על פי כל מקרה לגופו. כל העושה שימוש בחומר עושה זאת האמור באתר אינו תחליף לייעוץ משפטי מקצועי על פי כל מקרה לגופו. כל העושה שימוש בחומר עושה זאת על דעת עצמו ובאחריותו הבלעדית. על דעת עצמו ובאחריותו הבלעדית.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
