"אם לא נעמוד על הנגב, לא תעמוד תל אביב"

פערי תעסוקה ושכר בין הפריפריה ומרכז הארץ, העובדה שהמדינה וחברות הבנייה הגדולות ממשיכות להקצות משאבים רבים לפרויקטים של התחדשות עירונית במרכז, והשתלטות של גורמי פשיעה על חלקים נרחבים בצפון ובדרום ישראל, הם רק חלק מהסיבות שגורמות למאות אלפי בתי אב לעשות ככל הניתן על למנת להעתיק את מקום מגוריהם אל עבר ערים ויישובים במרכז.

אם לוקחים בחשבון את התחזיות הדמוגרפיות לעשורים הקרובים, עולה כי כאשר נחגוג למדינת ישראל יום הולדת 100, בשנת 2048, מספר התושבים יעמוד על כ- 17 מיליון איש. על פניו מדובר בנתון שאמור לשמח את כולנו, אך יש מי שמודאגים ממנו מאוד. שי חג׳ג׳, יו״ר מרכז השלטון האזורי וראש המועצה האזורית מרחבים, שבמערב הנגב מספר: "אם המגמה של תנועת תושבים מהצפון והדרום אל עבר מרכז הארץ לא תשתנה בשנים הקרובות, אנחנו נחגוג את יום ההולדת ה- 100 של ישראל כאשר במרכז הארץ יתגוררו כ- 13 מיליון תושבים לעומת ארבעה מיליון בלבד שימצאו את עצמם מבודדים בנגב ובגליל. במילים אחרות זה אומר ש-75% מתושבי המדינה יצטופפו ב-25% משטחה. מבחינתי מדובר בתמרור אזהרה שמחייב שינוי משמעותי בקרב מקבלי ההחלטות במדינה".

שי חג׳ג׳ אינו לבד, הוא חלק מ"מועצת המאה", המורכבת מראשי הארגונים המובילים במגזרים השונים בישראל: נשיאות המעסיקים והעסקים, מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון האזורי, תנועת אור, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, התאחדות הקבלנים – בוני הארץ, נשיאות המגזר העסקי, איגוד ההיי-טק הישראלי, מועצת ארגוני הילדים והנוער והאיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות.

בחודשים האחרונים המועצה החלה לנסח מסמך חשוב ומפורט בו העמידה 7 דרישות עיקריות שנועדו לשנות את גורל המדינה. בין יתר הדרישות: העברת החוק לעתיד ישראל והקמת רשות המרכזים החדשים במשרד ראש הממשלה. תכנון, פיתוח וניהול אזורים. תיאום ובקרה בין כלל גורמי הממשל, הרשויות והחברה וסמכויות תכנון וביצוע. תקצוב של כ-130 מיליארד שקלים תוספתיים לפיתוח המרכזים החדשים עד שנת 2030. הוספת 4 מיליון תושבים למרכזים החדשים. הקמה מראש של מתחמים להשכרה התאמת מוצרי הדיור לקהלי היעד ב-2048, תוך כדי מתן אפשרויות דיור לקבוצות גדולות של צעירים ועולים חדשים. פיתוח מרחבי תפקוד עירוניים – אזוריים. פיתוח תעסוקה וצמיחה כלכלית. פיתוח קווי תחבורה ציבורית בין כל ערי המרכזים החדשים ובין המרכזים. הקמת שדה תעופה בינלאומי בנבטים ובצפון וסלילה של רכבת לקריית שמונה ולאילת.

פיתוח של כ- 30 עוגני ומנועי צמיחה ומצוינות בתחומי החינוך, הבריאות והתרבות, הגדלה והקמת אוניברסיטאות ומכללות ל-500,000 סטודנטים, וצעדים נוספים שנועדו לחזק ערי הנגב והגליל, כולל הקמת של שתי ערים נוספות באזורים הללו. הרחבה והקמת בתי חולים, תוספת תקנים, מיטות וציוד, והנגשת הבריאות לקהילה. את הדרישות הללו ראשי "מועצת המאה" החלו להעביר לכל המפלגות בישראל. בימים הקרובים הם עתידים להגיע אל סדרת מפגשים עם ראשי המפלגות עצמם בדרישה כי יחתמו על התחייבות להכניס את הסעיפים הללו אל מצע הבחירות שלהם, ובנוסף לחתום כי יפעלו ליישום הנקודות שהועלו במסמך מיד עם הקמת הממשלה כחלק מההסכמים הקואליציוניים ואל מול ראש הממשלה שייבחר.

ד"ר רון תומר, יו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים הכוללת תעשייה, הייטק ומסחר מסביר: "התעשייה והמסחר הנם עוגן כלכלי ותעסוקתי לפיתוח החברה והכלכלה בפריפריה וליצירת מקומות עבודה בעלי ערך, שכר גבוה וידע, המאפשרים בניית קריירה מעניינת ומתגמלת. לכן על המדינה לדאוג ליצירת תנאים למשיכת התעשייה והמסחר לאזורי הפריפריה על מנת שאלו יהוו בסיס כלכלי לתושבי הגליל והנגב ומגנט למשיכת תושבים ממרכז הארץ. כך יצומצמו הפערים בין הגליל והנגב למרכז. מבחינת 'מועצת המאה' מדובר בשליחות ישראלית וציונית".

כדי לחדד את ההבדלים ולהבין מאין מגיעה הזעקה הגדולה של חברי "מועצת המאה", כדאי לבחון את הנעשה בתחום ההייטק. טכנולוגיה עולמית, שגשוג וחדשנות הפכו את ישראל לאומת סטארט-אפ גדולה ומצליחה. על פי נתונים עולה כי אחד מכל 9 עובדים במשק הישראלי הוא הייטקיסט, אך יחד עם זאת רוב רובן של חברות ההייטק בישראל ממוקמות בין הרצליה, תל-אביב וערים נוספות סביב גוש דן, כאשר מיעוט קטן נמצא בצפון ובדרום הארץ. באופן טבעי הערים המרכזיות של עולם ההייטק מנכסות אליהן הכי הרבה מקומות עבודה חדשים, וכך נוצר לו חלק מהפער המשמעותי.

מריאן כהן, יו"ר איגוד ההיי-טק הישראלי סיכם את הדברים: "לתעשיית ההיי-טק יש תפקיד מרכזי במשימה הלאומית - להביא לפריחתם של הנגב והגליל. הקמה של חברות תעשייה והייטק, תעשיה חדשה ומרכזי הכשרה של חברות היי-טק באזורים אלה היא הכרחית למען יציבות התושבים והבטחה לצמיחה וחיזוק של אוכלוסיה מקומית יציבה, איתנה שתישאר לאורך זמן. יצירת מקומות עבודה תקדם שוויון תעסוקתי, משכורות גבוהות וחיבור שורשי אמיתי למקום בו הם נמצאים. חיזוק הפריפריה, רוח החיים בה והגשמת החזון יתאפשרו רק אם נשקיע בחינוך, בתחבורה ובתעשייה, כך נביא את הדור הבא לגור בנגב והגליל למען הצורך הקיומי אותו אנחנו צופים".