לרגל יום האישה: הנוסעים בנירוונה ברינה יקצורו

ספרי קצת על הזיקה שלך לב''ש / דרום?

"(צוחקת) בהחלט שאלה טובה! במקור נולדתי בברית המועצות נכון להיום אוקראינה, בשנת 1971 עלינו לארץ, וגדלתי בחיפה עד אחרי הצבא. אחרי השחרור, נסעתי לטיול בדרום אפריקה ונשארתי שם כ-10 שנים. התחתנתי, למדתי לתואר בפסיכולוגיה ומשאבי אנוש וכבר בזמן הלימודים נכנסתי לתחום הכוח-אדם. מהר מאוד בתור בחורה צעירה בתחילת דרכה הצלחתי להביא כ-30 משפחות ואנשי מקצוע מעולים בתחום ארכיטקטורה והנדסת בניין מישראל לדרום אפריקה, עם שכר ותנאים שלא חלמו עליהם בארץ, בטח שלא בתחום ארכיטקטורה". 

"אחרי 10 שנים פוריות ומוצלחות בדרום אפריקה המהממת, חתונה וניסיונות רבים וקשים להביא ילד לעולם, החלטנו לחזור לארץ ונחתנו ברעננה. לצערי אחרי כמה שנים בארץ ולידתו של בני שי – התגרשנו. גירושים לא קלים, התמודדות והתאקלמות לא קלה עם גידול בני כמעט לבד, עבודה ומשרד חדש שפתחתי  בתל אביב להשמת כוח אדם, וכמובן הישרדות עם החיים בארץ.  ואז פגשתי במקרה ובטעות את אהבת חיי (צוחקת בפה מלא אושר) שאז לא ידעתי עד כמה".

"אז מה שהביא אותי לדרום זאת אהבה ובחור אחד מדהים שפשוט באופיו הנינוח והתמדה – "עשה לי יבוא  אישי".

יעקוב דדי, באר שבעי, שורשי עבד כ-40 שנה במפעל רותם אמפרט ממפעלי ים המלח, מקום עבודה מסודר ובטוח בתפקיד בכיר ולא היה הגיוני לעזוב את המקום הנוח והבטוח ולעבור למרכז (גם מבחינתו וגם  מבחינתי)". "ואז לאחר כשנתיים של נסיעות על קו באר שבע-רעננה, החלטתי שהאהבה מנצחת ואני נותנת צ'אנס לחיים בדרום עם האדם שבאמת נכנס לי ללב וגרם לי פשוט להרגיש בטוחה ונינוחה. ואכן נכון להיום זאת הייתה החלטה נכונה וההוכחה לזה שאחרי 20 שנות חיים משותפים עם שתי בנותיו של קובי (קארין ומורין) ובני שי- החלטנו להתחתן, ועוד ברבנות – בתקופת הקורונה ולמסד את  משפחותינו ואת אהבתינו. עד עצם היום הזה."

מה הביא אותך לבחירה המקצועית הספציפית שלך לעסוק בתחום בו את מתמחה כיום?

"לאחר המעבר שלי לדרום, ניסיון קצר להמשיך במקצוע של כוח אדם ומשאבי אנוש, הבנתי שבדרום זה  ממש לא כמו במרכז הארץ, אז החלטתי שזאת הזדמנות ענקית לעשות שינוי דרסטי ולעסוק במשהו שתמיד  אהבתי ותמיד הייתי טובה בו: תיירות וארגון הפקות אירועים וכנסים. ופשוט לעשות טוב לאנשים שזה סיפוק אין סופי. וכך משנת 2000 אני בתחום התיירות ונסיעות בארץ ובחו''ל, לגופים גדולים, מפעלים וכמובן גם לבודדים. ואין כמו לעבוד במשהו שאתה כל כך אוהב".

בשנים האחרונות רואים יותר ויותר נשים בתפקידי מפתח, בתפקידי ניהול בכיר, בעלות חברות  משלהן, נשים בקדמת התעשייה, בכל תחומי החיים. כמובן שיש עוד דרך לשיפור מעמדן של  נשים בעמדות בכירות נשמח אם תתייחסי לזה מנקודת מבטך.

"אני אישית הרגשתי תמיד שווה בין שווים בדרכי. לדעתי צריך פשוט לרצות להצליח לשאוף למה שאת רוצה להגיע אליו, לשים לעצמך מטרות ולעבוד קשה מאוד ולא להתייאש. ולבכות על מצבך וכמה שהדרך לא קלה בסוף מגיעים למטרה ולתוצאות. אין נחת ותמורה יותר טובה כאשר הכל מצליח וכולם מרוצים. כל אישה קודם כל צריכה להרגיש שוות ערך ולהאמין בעצמה ושהיא יכולה לעשות הכל לא פחות אלא אולי יותר מכל גבר או מטרה שעומד לפניה - "אם תרצו אין זו אגדה".

ובהקשר הזה עדיין יש פער משמעותי בשכרן של נשים מול גברים כמובן לטובת הגברים. מה דעתך בנושא?

"לדעתי שכר של כל אחד ואחת נקבע לפי התמורה שהעובד נותן, שעות עבודה, גמישות וכמובן מקצועיות. ברור שבגלל העבר והעיסוק העיקרי של הנשים במשפחה: בית, ילדים, לידות, כמובן שעדיפות לקבל גברים  כי הם יותר פנויים גם מבחינת שעות העבודה, לימודים, נסיעות וכמובן יוצא מזה גם הניסיון והמקצועיות הנרכשת בגלל הזמן הנוסף שיש להם לעומת הנשים. נכון להיום אני חושבת שהשכר ניתן לנשים וגברים לפי מה שכל אחד ואחת יכולים לתרום למעסיק ומקום העבודה".

האם בעידן ה-ME TOO, העולם הוא מקום יותר בטוח ונעים לנשים?

"אכן אכן אני מסכימה ומברכת על כל הנעשה למען נשים מכל הבחינות, גם אונס, גם נשים מוכות או התעללות גופנית ונפשית כאחד. ומאמינה שאם נתמיד ונילחם בדבר הנורא הזה העולם אכן יהיה מקום  הרבה יותר טוב נעים ובטוח".

אם היית יועצת ראש העיר למעמד האישה – מה היית ממליצה לו לשפר בסוגיה הזו?

"קודם כל ולפני הכל הייתי ממליצה להשקיע יותר בטיפול מקצועי, ואמין וליותר שעות במסגרות של הילדים, מהתינוקות ועד לבתי הספר כי זאת אחת הסיבות הגדולות שאישה מוותרת על עבודה וקריירה, כי מאוד יקר להחזיק מטפלת לתינוק אחרי חופשת הלידה וגם להכניס את התינוק למסגרות יקר וגם לא בטוח. גם בגנים יש רק עד השעה שלוש וחצי או גג ארבע ,זה גורם לאימהות לצאת מהעבודה בשעות מוקדמות וזה  כמובן גורם למעסיק לשלם לה פחות ולהעדיף לקחת גבר או נשים ללא מגבלות,לאפשר הכשרות מקצועיות לנשים".

איזו דמות נשית מהווה או היוותה בעבר עבורך מודל שאפשר לקבל ממנו השראה ומדוע?

"גולדה מאיר, נועה קירל, גל גדות וכל אישה שיש לה עקרונות ושאיפות שמאמינה בעצמה וביכולות שלה, וששמה לה מטרות ומגיעה למטרה בכל הכוח ונחישות. נשים שלא מרגישות מקופחות ומתמסכנות אלא לוחמות ומגשימות חלומות ואת עצמן".

מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?

"אני מאוד אוהבת את החיים, ומחבקת אותם חזק ומכל הלב. אוהבת לטייל גם בארץ וגם בעולם, אוהבת  אדרנלין כמו טיולי ג'יפים, אופנועים, אטרקציות מאתגרות וחידושים. אוהבת חברים ואנשים, אירועים  ומסיבות, רוקדת סלסה וריקודי שנות השישים וסלוניים.  והכי כיף שבחרתי לי קריירה שניה שמגשימה לי את כל מה שאני אוהבת".

נשמח אם תשתפי אותנו בשאיפות המקצועיות – אישיות שלך לשנים הקרובות.

"להמשיך לעשות את מה שאני עושה היום: מנהלת משרד נסיעות שנכון להיום מצליח, משגשג ונותן שירותים בכל התחומי התיירות בארץ ובחו''ל, לגופים ציבוריים גדולים ומכרזים גדולים מאוד מסובכים וברמה גבוה מאוד שדורשים מקצועיות וניסיון רב.  הפקות כמו פסטיבל צלילי יוון שאני מפיקה כל שנה במשך 20 שנה, שמאוד כדאי לכם להתנסות ולהגיע. השאיפה שלי האמיתית שכל אדם שיצא דרכינו לחופשה יחזור ויגיד WOW !! היה מושלם ויותר, זה מה שעושה אותי מאושרת וזאת התמורה הכי חשובה לעבודה הקשה שלי, של שנים רבות והיא התמורה הכי מספקת שיש.