המגפה האמתית של המאה ה-21 היא לא הקורונה

לפני שהעולם כולו "זכה" להכיר מקרוב את וירוס הקורונה וארגון הבריאות העולמית הכריז על הפנדמיה, היו כאן חיים ועיסוקים אחרים.

נאלצנו לרגע, לשנה אולי אפילו שנתיים לשים את שאר בעיות העולם בצד ולהסתער על מציאת הפתרונות לצרה. והנה, כעבור שנה, אנחנו כבר יכולים לחלום על סופה של המגפה. האנושות במאמץ אדיר ומשותף מתקרב לניצחון. אומנם עוד מוקדם לפתוח שמפנייה אבל אפשר להתחיל לחייך.

לחייך, וגם לא להרבה זמן, כי בקרוב נצטרך לחזור ולטפל במגפה אותה הזזנו הצידה בגלל הקורונה, מגפה שתעסיק אותנו רבות לאחר הקורונה. מדובר כמובן במגפת ההשמנה. כן, כן זו המילה - "מגפה" אותו ארגון הבריאות הגדיר אותה כך, "המגפה של המאה ה-21".

השמנה הנה גורם המוות החמישי בעולם.70%  מהסובלים ממנה עלולים לסבול גם ממחלות כגון סוכרת, סרטן, יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם. מחקרים מצביעים כי משקל עודף אחראי בין היתר ל־80% ממקרי הסוכרת מסוג 2, ל־35% ממקרי אי ספיקת לב ול־55% מיתר לחץ דם.

גם כשמדובר בקורונה, ובאוכלוסיות שבסיכון, "השמנה" מוזכרת כגורם סיכון משמעותי ביותר. לכן בואו נעזוב קצת את הקורונה, עוד כמה רגעים היא כבר לא איתנו, השמנה – כן.

אז מה מצבנו? אנחנו מיישרים קו עם העולם, כך שהבעיה היא גם עולמית וגם לאומית. יותר ממחצית הישראלים ו 35% -הילדים בישראל הם עם עודף משקל. 27% עם השמנת יתר חולנית הקשורה במחלות כרוניות כסוכרת ומחלות לב. הנתונים הם נתוני טרום -קורונה. מיותר לציין שבשנה האחרונה המצב רק הלך והחמיר מסגר לסגר.

לפי התחזיות המבוססות על השמנת ילדי ישראל, כל ילד שלישי יהפוך לסוכרתי עד גיל 50! 

מחלה נוספת שהסיכוי לחלות בה הופך יותר ויותר מוחשי ככל שתוחלת החיים שלנו עולה היא אלצהיימר, אחד מסוגי השיטיון הנפוצים.

מחקר שפורסם ב- 2016, שכלל 2.3 מיליון איש ובתוכם כ100.000 אנשים עם שיטיון, הראה שלאנשים עם סוכרת סוג 2 יש 60% יותר סיכון לפתח מחלת שיטיון בכלל ואלצהיימר בפרט.

הקשר בין סוכרת ואלצהיימר נחקר בצורה אינטנסיבית. הוא חזק וברור, ואף הביא להענקת שמות נוספים למחלת האלצהיימר: "סוכרת של המוח" ו"סוכרת סוג 3". בבסיס הקשר נמצאים שני הורמונים אינסולין (insulin) ולפטין (leptin), או ליתר דיוק תנגודת לשניהם (חוסר רגישות). אותה הבעיה הכל כך מוכרת לנו אצל חולי סוכרת, מגיעה גם למוח וגורמת לשיבושים בחילוף החומרים שנותנים אור ירוק לאלצהיימר.

מה שמפתיע כאן, שהיסטורית המוח משתייך לקבוצת האיברים שתפקודם אינה תלויה באינסולין. לא רק שכך הם פני הדברים ואינסולין נמצא במוח, אלא גם שריכוזו הגבוה מאפיין שני אזורים משמעותיים ביותר במוח: היפוקמפוס (hippocampus), האחראי לזיכרון והיפוטלמוס (hypothalamus), האחראי לוויסות הרגלי האכילה שלנו.

החדשות הרעות הם עבור אותם אנשים שכבר מאובחנים עם מחלת השיטיון. מעט מאוד ניתן לעשות כדי לשפר את מצבם ולעצור את ההידרדרות.

אבל יש גם חדשות טובות: אם אנחנו יודעים ומבינים את גורמי הסיכון, יש לנו אפשרות ממשית למנוע מעצמנו את המחלה האיומה הזו, מחלה של אובדן האישיות. אם הדרך לאלצהיימר יכולה להתחיל מהסוכרת והסוכרת בא בעקבות ההשמנה, אזי צריך להיות די ברור לנו מה הוא השינוי המתבקש.

ישנם אלו שגם בהשמנה וגם בתחלואה הבאה כהמשך ישיר, ירצו "להאשים" את הגנטיקה. אבל כאן, להבדיל מצבע העיניים, למרכיב הגנטי אין בלעדיות. הסביבה, או במילים אחרות, ההתנהלות היום יומית שלנו קובעת במידה רבה. הרגלי אורח חיים יכולים "לשתף פעולה" עם הגנטיקה הפחות מוצלחת שלנו או לתת לה פייט ולנצח אותה. ההחלטה היא בידינו האם להיענות לאתגר.