ממלכתיות או לא להיות: האם רוביק דנילוביץ' יכול לעד להמשיך לשבת על הגדר?

''תחשוב שוב על מה שכתבת אם אתה רוצה להמשיך לכהן כראש עיר, את הקול שלי הפסדת'', ''תתעורר כבר על החיים שלך!'', ''תתבייש לך'' - אלו הם רק חלק מן הקולות שנשמעו כלפי ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ' ביום שני האחרון. הסיבה? דבקותו חסרת הפשרות בשמירתו על חזות נייטרלית לחלוטין במשחק הפוליטי, רגעים לאחר הודעתו של ראש הממשלה על השהיית החקיקה. 

לאחר הצהרתו של ביבי, כתב דנילוביץ' בפייסבוק כפי שהוא נוהג לעשות: ''לאחר ניסיונות בלתי פוסקים בחודשים האחרונים לחבר בין הצדדים, לגרום להם לדבר האחד עם השני ולהגיע להסכמות ואחרי לילה קשה ושיח עד אור הבוקר עם חלק מחבריי ראשי הרשויות, מכל גווני הקשת הפוליטית ומכל חלקי הארץ, האחריות הלאומית מחייבת לעצור את החקיקה ולדבר כפי שהתבטאו בשעות האחרונות שרים מהממשלה, מתוך דאגה ואיכפתיות: המדינה מעל הכל! יש רגעי הכרעה בהם מנהיגות צריכה להיתמר ולאחד את העם אל מול כל הסכנות והאיומים. זה הזמן לשים את כל השיקולים האחרים בצד ולשבת להידבר. זה צו השעה, כי אין לנו ארץ אחרת".

שבועיים לפני כן - קיבל רוביק שבחים לא מעטים מצד מתנגדי הרפורמה על בחירתו לפרגן ולשבח את מתווה נשיא המדינה, בוז'י הרצוג. בדף הפייסבוק שלו, כתב רוביק כי הוא ''תומך במתווה הנשיא (גם אם ידרש להתאמות ולשינויים מסוימים) וברצון המובהק של העם להגיע להסכמות ולמנוע מלחמת אחים. בשבועות האחרונים הייתי שותף לשיח שמנסה לאחד בין שני הצדדים. בעת הזו, פשרה מחוייבת, הידברות מתבקשת, אחדות העם קודמת לכל. גורלה של מדינת ישראל נמצא על כף המאזניים. אנא (כולכם) שימו את האגו בצד ותגיעו להסכמות בנושאים המהותיים. זה צו השעה (לביטחון המדינה ולכלכלתה). אף אחד הוא לא אוייב ובשביל אחדות ושלום בית, עושים ויתורים..''

וכך, כפי שקיבל בוז צורם על החלטתו לשבח את ביבי, מנגד קיבל רוביק גם פרגונים חמים מצד תושבי העיר: ''חשוב ביותר לשמוע מילים אלו מראש העיר שלנו'', ''רוביק תודה'', ''מכל הרפש שיש סוף סוף מנהיג אמיתי גאווה שיש אותך!''. המצב הזה, בו רוביק סופג נאצות מצד אחד ושבחים מן הצד השני ולהפך, מספר את הסיפור של ראש עיריית באר שבע ב-15 שנה האחרונות בצורה הטובה ביותר.

גם לפני יומיים וגם לפני שבועיים וכמו שהוא נוהג לעשות במשך השנים האחרונות, ספג דנילוביץ' ביקורת רבה על כך ששוב החליט שלא להחליט. מי שבעברו היה נחשב לאחד מהדמויות הבכירות במפלגת העבודה באזור דרום, וכזה שדובר עליו שיהיה יורשו של רבין אפילו - הפך במרוצת הזמן לסמל האולטימטיבי למה שמכונה בשפת הרחוב "פרווה", כלומר לא חלב לא בשר, כלומר - לא פה ולא שם. בדרך כל מדובר במילת גנאי, אך במקרה של רוביק, איש בעל כלים בין אישיים רבים וביצועיסט עם קבלות מדובר במחמאה הגדולה. לא סתם שהוא עצמו מתפאר בכך לא אחת.

רק אמש (ד'), במהלך ישיבת המועצה החודשית - הוא זה שכמובן גם ניסה להרגיע את הרוחות. כ-80 מפגינים נכנסו לבניין העירייה בדרישה לפטר את סגנו, מחזיק תיק האחזקה שמעון בוקר. בעוד המפגינים זעקו ובוקר עצמו התנצל, פצח רוביק בנאום במהלכו ניסה בו הוא הסביר ולא בפעם הראשונה כי פונים אליו לא מעט גורמים מכל הכיוונים ומבקשים ממנו לנקוט עמדה.

עוד הוסיף רוביק בממלכתיות האופיינית לו: "אני אאבק על מנת שהאחד יכבד את השני, במיוחד בעיר שלנו. אני בעד הממלכה ואני מכבד את ראשיה באשר הם. כיבדתי את כולם ופעלתי עם כולם". בהמשך, הוסיף רוביק להשתמש בטרמינולוגיות המוכרות בהם הוא דבק מזה מספר שנים, בין היתר - "הכלה, כבוד והקשבה". וכך, בעוד ההמון הזועם ביקש ממנו בכל לשון של בקשה לתפוס צד, במילים כאלו או אחרות - התבהר עוד יותר עד כמה ראש עיריית באר שבע אינו מוכן להיות מזוהה פוליטית.

אבל האם זה יכול להימשך לעד? כאמור, באר שבע, למרות היותה עיר בעלת אוכלוסייה מגוונת, מוגדרת עדיין כמעין עיר ''ימנית''. הרי זהו לא צירוף מקרים שבבחירות האחרונות קיבלו מפלגות הימין כ-70 אחוז מהקולות. האג'נדה הכוללת מקבלת ביטוי גם במסדרונות העירייה - שלושה מתוך חמישה סגניו של רוביק מזוהים עם מפלגות ימין/שמרניות: שמעון טובול (ש"ס), גדי מזוז (הבית היהודי) ושמעון בוקר (ליכוד). במצב זה, בו לראש העיר ישנו בלוק חוסם משמעותי במיוחד, האם יש מישהו שמתפלא שהוא אינו מוכן להזדהות בתור שמאלני?

מנגד, למרות שנראה לעיתים כי אין להן ייצוג בעיר - ניצב המחנה השמאלי/ליברלי. בין אם אלו אנשי הקהילה הגאה, ''מגמה ירוקה'', פעילי מפלגות העבודה ויש עתיד, הקהילה החילונית בבאר שבע מכתיבה את הטון בלא מעט מהחלטותיו של רוביק. כאמור, בתור איש העבודה לשעבר, התקדם רוביק בסולם הדרגות בגיבוי של פרנסי המפלגה בדרום.

למרות שבשנים האחרונות הודה בכמה רעיונות כי דעותיו השתנו מעט לאור המצב הבטחוני בנגב, רבים בעיר עדיין זוכרים את שורשיו של רוביק ומצפים ממנו כי יחזור אליהם. הצהרותיו השונות על כוונתו להפוך את באר שבע לעיר שוקקת, שתספק אלטרנטיבה אמיתית לאזור המרכז בכל הקשור לעולם התרבות והבילוי - מקבלת ביטוי הלכה למעשה לא מעט בעזרתם של האוכלוסייה הצעירה והחילונית בבאר שבע, שרואה ברוביק כאחד מהם וכזה שמבין את החשיבות של השארת המשפחות החילוניות בעיר. אז האם יש מישהו שמתפלא שהוא אינו מוכן להזדהות בתור ימני?

כיצד יכול ראש העיר, אם בכלל, להמשיך ולשמור על עצמו מליפול מההליכה על הקו הדק בין ליברליות לשמרנות? גורמים בעיר טוענים, כי ''במידה ורוביק עצמו ייבחר לקחת צד, מדובר במכת מוות פוליטית מבחינתו''. הישענותו של ראש העיר, שצפוי להיבחר בחודש נובמבר בפעם הרביעית ברציפות, על קולות מן הימין, בזמן שהוא עצמו פועל לא אחת להשיג קולות גם מן השמאל - הופכת את המצב עבורו למסובך במיוחד. השאלה שעולה מכך, היא כמובן עד כמה הוא יהיה מוכן להקריב למען שמירה על הממלכתיות, והאם זה ייקרה אפילו במחיר של איבוד קולות?