מהי לחישת האלוהים?

הבעיה שלא תמיד אנחנו יודעים מתי החוש הפנימי שיודע הכול, הוא זה שלוחש לנו עכשיו או... שזה בעצם האמביציה הפנימית שלנו, הרצון שהדברים יקרו.

עכשיו אייך נדע אם זאת הייתה אמביציה או אינטואיציה?

באופן אישי אני מאמין שהאלוהים נמצא בתוכנו, בתוך כל אחד מאיתנו ולפעמים הוא לוחש לנו.

חוכמת החיים היא היכולת להקשיב ללחישה האלוהית.

כשאנו מרוכזים בעצמנו, כשאנו נמצאים במרוץ המטורף של החיים, אנו מאבדים את היכולת להקשיב.

כשבתוך ראשנו מתחוללת סערה והמולה הנובעת מאין ספור סיבות... גם צעקה בקושי תשמע, על אחת כמה וכמה הלחישה.

בלגן בראש הוא כמו הרעש בדיסקוטק, לא שומעים כלום ורואים במעורפל.

כדי להקשיב אנו זקוקים לשקט פנימי, לפתיחות מלאה ולתחושת שלמות עם עצמנו והנה אז הכל נהיה לפתע ברור, נהיר ומוחלט. לפתע הדרך הנכונה נטוות עבורנו.

מי שלוקה בעודף ביטחן עצמי, לעולם לא יצליח להקשיב ללחישה כפי שהוא לא מקשיב לסביבתו. מבלי משים הוא מאמץ לו את תחושת הכל יכול שנועלת אותו על המקום בו הוא נמצא.

הקולות שמובילים אותו הם רק השיחות של בינו לבין עצמו.

מי שלוקה בחוסר בטחון עצמי, אולי ישמע את הלחישה הפנימית אבל לא יפעל לפיה.

חוסר ביטחון מקפיא אותו במקום. מעבר לכך חסר הביטחון לא מאמין שמגיע לו, הוא לא מאמין שמשהו טוב יכול לקרות לו, הוא לא בוטח בכוחות הפנימיים שיש לו כיציר האל ומתייחס בביטול לכל מה שקשור לעצמו ולכל מה שבא מתוכו.

באופן אישי אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש כוחות פנימיים עצומים והשאלה היא האם אנחנו יודעים להפעיל אותם.

זה כמו בכל דבר בחיים:

פסנתר יכול להיות רהיט נחמד אבל מי שיודע לפרוט בו, יכול להפיק ממנו תענוגות מוזיקליות שיחיו לנצח.

מחשב יכול לשמש כקופסא או ככלי כתיבה או כמשחק אבל אפשר להפיק ממנו גם ידע עצום ודרכו לפתח מיזמים שיוצרים מהפכות עולמיות.

בתוך כל אחד מאיתנו יש יותר קלידים מאשר בפסנתר ופונקציות מדהימות עם אין ספור אפשרויות - פי כמה וכמה מהמחשב המשוכלל ביותר בעולם.

לכל אדם יש יכולות טלפתיות, יש תשובות, יש עוצמות ואנרגיות מדהימות. אבל מעטים מאיתנו מעזים לפרוט עליהם ולהתחיל לנגן.

הסימפוניות היפות ביותר, היצירות הערבות ביותר, נבראו כשהאדם היה בינו לבין עצמו. הוא שמע, הוא ראה, הוא ליקט, הוא הפנים וברגע של שקט פנימי נוצר השביל.

המילה אושר באה מהשורש – אשר. ברגע שהאדם מאשר לעצמו שמה שהוא עושה זה נכון, שהדרך בה הוא הולך היא הדרך הנכונה, אזי הוא יהיה מאושר.

לכל אחד יש את היעוד שלו -

כול עוד הוא לא יצעד בשביל אל יעדו... הוא לא יהיה מאושר ולא שלם עם עצמו. הוא ימשיך להתברבר כאובד עצות ולהתנדנד כעלה הנידף ברוח.

כשהוא יצעד בתוך השביל בביטחון, הוא יגיע בבטחה אל היעד המיוחד שלו.

כשהוא יהיה מהוסס ויביט כל רגע לצדדים ואחורה, יתלבט, יסטה מהדרך, יקח לו זמן רב מידי להגיע,  אולי הוא אף מעולם לא יגיע....

אבל מהו אותו היעד הנכסף?

זאת שאלת חייך!

יש כאלו שנועדו לנגן עבור אדם, יש שנועדו ליצור עבור המונים, יש מי שמצאצאיו נולדו אנשים ששינו אל העולם! יש מי שהציל אדם אחד ולמעשה הציל עולם ומלואו, יש מי שהקרין על מעט אבל.....הניצוץ שיצא ממנו המשיך והמשיך הלאה ומי יודע עד לאן הגיע והאיר בדרכו האין סופית (אפילו האור של הכוכבים מגיע אלנו רק אחרי מיליוני שנים).

יש מי שהקשיב ללחישה, יש מי שהפנים את תוכנה, יש מי שהיא שינתה את חייו ויש מי שהיא שינתה את חייהם של דורות שלמים.

כשאתה מרגיש שלם עם עצמך, כשהרוח נושבת בגבך וקוראת לך לצעוד קדימה... תדע שאתה פוסע בדרך הנכונה.

כשאתה מרגיש חוסר נינוחות, חוסר שלווה, חוסר שקט פנימי, מועקה קשה....זה הזמן לחמוק לרגע מההמולה, להתנתק טוטאלית מהכול, להשיל מעליך את כל המעטפת, הבולשיט והרעלים, להתרכז בצלילות עמוק פנימה ולהקשיב ללחישה -

היא תוביל אותך למקום הנכון, ליעוד שלך!