"אינטרקציה שלא דומה לשום דבר אחר" - על חברי ילדות ואהבת אמת
20.09.21 / 17:55
חברות היא לא רק הקשר הפיזי והמפגש החברי עצמו, אלא היא מכילה בתוכה היסטוריה שלמה, של חוויות, חלקן טובות וחלקן פחות, אך החשוב מכל – הם משותפות. לקראת ערב החג הקרוב, ובעקבות ברכת האושפיזין הכה חשובה של הכנסת אורחים אל הסוכה תוך כדי קבלה ואהבה כלפי אחרים, נפגשנו עם שני חברי ילדות ותיקים מבאר שבע, לשמוע מהם על המשמעות של חברות ארוכת שנים.
תכירו את לירן ואלירן, בני 40, נשואים פלוס ילדים – לירן עובד בתור קניין רכש בחברת diplomat, ואילו אלירן אדריכל במקצועו. אה, והם חברים כבר קרוב ל-30 שנה. כפי שהם דומים בשמם, כך גם באופיים – אנשי משפחה חמים, מוכשרים ואינטליגנטים ביותר, שאהבת החיים מחברת ביניהם כבר שלושה עשורים – עוד מהילדות בשכונת רמות החדשה אי שם בתחילת שנות ה-90.
איך הייתה הילדות בבאר שבע?
לירן – "מכיתה ו' אנחנו ביחד. אני עברתי משכונה ה' לגור ברחוב הר חרמון. וכשעברנו לרמות, היינו בין הראשונים יחסית ובגלל זה לא היו הרבה ילדים בסביבה. פגשתי את אלירן שמה ברחוב, כי אז לא היה פייסבוק ואינסטגרם, היית מכתת רגליים ומחפש חברים. ואני ואלירן היינו כל הזמן ביחד!. בהפסקות, בבית ספר, אחרי בית ספר, בכדורגל, בערבי כיתה ומה לא". גם לאלירן הילדות נשארה כזיכרון מתוק – " הילדות שלנו הייתה תמימה, מאושרת ומלאת חוויות – היינו בליינים. גם בגיל 17, היינו נוסעים לתל אביב בלילה, וחוזרים בבוקר לבאר שבע. לא היינו "בלגניסטים" בכלל, היינו ילדים טובים. אמנם עשינו קצת שטויות של ילדים, אבל תמיד בגבול הטעם הטוב".
אחרי התיכון הלכו איש איש ליחידתו, אבל גם שם - במקום בו אתה הופך מילד לגבר, כשאתה רחוק מהבית במשך ימים ארוכים ובימים שבלי וואטסאפ, הצליחו עדיין לירן ואלירן לשמר את החברות הכה נפלאה שלהם, לירן אומר כי אולי זהו החיבור ה"קרבי" שהשאיר אותם כה קרובים – "התגייסתי למודיעין שדה ואלירן לגולני. ולעומת זאת, למרות שהייתי בטוח שהקשר ידעך כמו שקרה עם חברים אחרים שלנו, דווקא בצבא הצלחנו עדיין לשמור על קשר חזק, אולי העובדה ששנינו קרביים הקל עלינו לשמר את הקשר. אבל מעבר לכך אני הכרתי את החברים הטובים שלו מהיחידה, והוא הכיר את החבר'ה הטובים שלי, ככה שבאמת נשארנו בקשר טוב גם בשירות הצבאי".
נקודת שדרוג – טיול אחרי צבא
עם השחרור מהשירות גם הגיעו החלומות הגדולים על חו"ל, ועוד לפני כן כמובן צריך גם לחסוך כסף. ככה מצאו עצמם השניים יורדים לאילת לעשות מועדפת, כשבין לבין נוסע אלירן לדנמרק לעבוד בעסק המשפחתי של חבר אחר. בכל הזמן הזה מתכננים השניים טיול גדול שיערוך שנה, למרות שמבחינת לירן המציאה לא נראתה כה מבטיחה בהתחלה – "בזמן המועדפת התחיל להתגלגל הרעיון של טיול אחרי צבא. ואני ממש לא רציתי – זה היה נראה לי די רחוק ממני ומהאופי שלי, וגם נסיעה למשך שנה שלמה נראתה לי ממש מפחידה פתאום. ושום דבר לא מכין אותך לזה".
בטיול עצמו נפרדו צמד החברים למשך שבוע, בזמן שהיו בצפון הודו. את המפגש לאחר שבוע, מגדיר אלירן כ"נקודת מפנה" בקשר של השניים. לירן אומר שזה כמו נישואים – "יש רוטינה יום יומית, שאתה כל היום אחד עם השני, זאת אינטרקציה שלא דומה לשום דבר אחר. אחרי 8 חודשים, רצינו לייצר זמן איכות אחד לשני לבד, ונפרדנו למשך שבוע וכל אחד הלך לכיוונו. סיכמנו שאחרי כמה זמן ניפגש, וכך היה – נפגשנו ומאז לא נפרדנו שוב". אלירן – "אני זוכר שהשבוע הזה גרם לנו לגעגוע עמוק, ותבין, מדברים על כולה שבוע מתוך שנה פלוס. היה שם "פיק" חברי, שלא חווינו לפני".
מה זה אומר להיות חברים כל כך הרבה שנים?
לירן – "בהתחלה אין לזה הרבה משמעות. אתה ילד שלא חושב על זה יותר מידי. ופתאום במסגרת הצבא אתה פוגש חברים חדשים והמפגשים הופכים להיות פחות תדירים. ואתה עובר בצבא דברים יחסית קשים, ומסלול מאד מייגע, ובזמן הזה אתה לומד להעריך את מה שיש לך ביד. זה לא במקרה שאנחנו מחזיקים את הקשר באופן כזה מעולה כל כך הרבה זמן".
אלירן – "זה מעבר לחברות. יש פה עניין של משפחות שהן גם חברות בעצמם כבר. גדלנו כולם בשכונה שלא היה עוד כלום, היינו עוברים בבוץ עם שקיות על הרגליים, ועם השנים זה הלך ונהיה משפחה לכל דבר". אז כמו שכבר הבנתם, לא רק הבעלים חברים, אלא גם נשות הבית והילדים גם, לירן – "הילדים שלי ושל אלירן כבר חברים תקופה. יואב ומור הבן של אלירן חברים ממש טובים, וכל פעם שאנחנו נפגשים הוא גם מגיע איתי. מעבר לכך גם אשתי, ומיכל אשתו של אלירן גם חברות טובות, ואני מקווה שגם הנכדים שלנו יהיו חברים".
באיזה תדירות אתם מצליחים לשמור על קשר עכשיו?
לירן – "אין שבוע שעובר בלי שאנחנו מדברים פעמיים שלוש בשבוע, שזה לא מובן מאליו – יש לך משפחה, עבודה, ילדים לחץ וכו', והשיחה בינינו היא בגדר חובה במהלך השבוע".
אלירן - "יש לנו נוהל – פעם, פעמיים בשנה נפגשים כל הגברים ל-2 לילות בכל מקום בארץ. והשנה חגגנו כולם יום הולדת 40, לפני הקורונה. נסענו ליישוב עמירים בצפון הארץ, וזה היה כיף בטירוף".
איך הייתם מגדירים את החברות שלכם?
אלירן – "יש לנו חיבור של חברות נטולת אינטרסים, ואנחנו מבינים אחד את השני כל כך טוב, אפילו רק אם זה אומר לתת מבט מהיר עם העיניים".
לירן – "הדברים שעברנו ביחד, בתקופת החיים הזאת, הפכה את החברות שלנו ליותר מרגילה – כמעט קשר דם אפשר להגיד. אני חושב שאולי הוא מכיר אותי יותר טוב מאחים שלי אפילו. אני משתף אותו בהכול, ומספר לו הכול. והחוויות שעברנו ביחד הישארו איתי לעד".
מה האסוציאציה ראשונה שעולה לכם לראש שאתם חושבים אחד על השני?
אלירן – "יום הולדת 26. אני אז גרתי ב"שאר יישוב" בצפון הארץ, כי למדתי בתל-חי. הבית שלי היה בגודל של 30 מטרים בערך. הזמנתי באותו ערב כמעט ארבעים אנשים וחגגנו כמו משוגעים. הגיע הלילה ויצאנו לפאב "הפטרייה" בקיבוץ בדן, והייתה במה פתוחה ולירן החליט שהוא עולה לנגן. ולמרות שלירן איש מוזיקה בכל רמ"ח איבריו,בכל מה שקשור קצב הוא ממש לוקה בחסר. עלינו לנגן כולם, ואנשים פשוט נקרעו מצחוק. 45 דקות עמדנו שם על הבמה וניגנו כולם בניצוחו של לירן – וזה רגע שחקוק לי בזיכרון".
לירן – "המסע בנפאל ברכס ה"אנאפורנה". זה מסלול מטורף וסופר קשה – קרוב ל-20 יום בשלג בלתי פוסק, קור אימים. ועשינו אותו ביחד. היה בינינו שיתוף פעולה מדהים, ותראה – זה מסע שמוציא ממך המון אמוציות. וכשאתה עובר אותו עם מישהו, כשבמשך 24 שעות אתם שם אחד בשביל השני, רק שניכם לבד, ובמיוחד שהוא החבר הכי טוב שלך, זה משהו יוצא דופן. היינו בכל מיני כפרים נידחים, שאתה ישן על איזה מיטת קש, ליד תנור עצים. והחבר שלך לידך, ואתם מדברים ופתאום אתם מגלים דברים חדשים אחד על השני, שלא פתחתם לפני. זאת חוויה חד פעמית, שבאמת מזקקת את החברות שלנו למה שהיא – שותפות ואמון אחד בשני, והמון אהבה כמובן".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
