לוקחת אתכם שש שנים אחורה
08.07.20 / 22:43
8.7.2016 את התאריך הזה לעולם לא אשכח, אחרי חטיפת הנערים המצמררת, ימים מתוחים וחרדה - מלחמת צוק איתן בדיוק הערב צה"ל החל להתקדם לכיוון עזה
בדיוק לפני שש שנים רוחות מלחמה נשבו, ימים קשים עברו על כולנו, לא במגפה התעסקנו, אלא במלחמה ודווקא אז התחברנו כולנו. אלו היו ימים מלאי דאגות, ימים קשים, מראות וגרורות ממבצעים קודמים. הרגשנו שהעם התאחד כדי להדוף יחד את הצרה החדשה ישנה. מחסומים נשברו, מחיצות התרסקו. לא היה ימין ושמאל, מחלוקות עדתיות נעלמו ונראו כמו הבל הבלים בזמן כזה, אלו היו ימי צוק איתן ימים של אחדות.
ופתאום נדמה שבשנים האחרונות הלכנו לאיבוד בדרך, התמסרנו לרעיון שלא להסכים אחד עם השני, התאהבנו בהתנגחויות, בהתעמרויות ותמיד מצאנו סיבות לריב כמעט על כל דבר שקיים. הפתגם עתיק היומין "עם ישראל ערבים זה לזה" נעלם ואת מקומו תפס "עם ישראל נלחמים זה בזה".
שוב מצאנו את עצמנו דתיים וחילונים קיצונים ומתונים, ימנים ושמאלנים תחת אותו מזל, פתאום הבנו כולנו שאנחנו יכולים להתעמת ולהתווכח ביום יום על דעות פוליטיות וחברתיות, אבל מול המנהרות והטיל של האויב כולנו כולנו יהודים! חמאס, עזה, הניה ומשעל החליטו אז לבחון את אחדותנו: הם היו משוכנעים שהפעם אנחנו מפולגים יותר מתמיד, עייפים, חלשים. הם טעו ובגדול! עם ישראל היה מאוחד, ערני וחזק מאי פעם. הם לא הבחינו שעם ישראל במלחמה הזאת "צוק איתן" "זה אותה גברת בשינוי אדרת". הגנים וסוג דם נותרו זהים. הם שכחו שבזמן אמת עם ישראל ענק! "אל תירא ישראל אל תירא כי גור אריה אתה"!
גורל אחד!
בצוק איתן לא היה אכפת מעשרות ההפגנות של פעילים הימין והשמאל הפוליטי בעורף, עזבנו את מגוון הדעות השונות של העם – אבל דבר אחד הסכמנו כולנו: חיילי צה"ל הם ללא ספק היו הגיבורים האמיתיים של מבצע 'צוק איתן'. כן, מגיעים להם את מלוא הכבוד, ההערכה וגם החיזוקים. עם ישראל התגלה בימים אלה בגדולתו.
עשרות גופים וארגונים הביעו רצונם לסייע, המון מתנדבים פעלו במגוון תחומים ווסייעו לכוחות המקצועיים שפעלו בשטח. כולנו רצינו רק לחבק, לגעת, להרגיש, ללטף, להתרגש ולהחסיר פעימה שראינו אותם על המסך. ויהודים כמו יהודים לא עוזבים זה את זה בעת צרה. עם ההכרזה על תחילת המבצע החלו ארגוני חסד רבים בארץ ובעולם להיערך מבצעית. ארוחות נתרמו, קווי סיוע ואירוח צצו בזה אחר זה, הכסף פתאום לא עניין ואנחנו קנינו וקנינו רק כדי לפנק לפנק לפנק...
בצוק איתן עם ישראל התגלה במלוא תפארתו - חב"דניקים דאגו להנחת תפילין ועידוד החיילים, ברסלבים ירדו עם "הטנקים" של רבי נחמן, כולם גויסו לתמוך בחיילים, לא ימים כתיקונם. כל השנה אנחנו במחלוקת על חלוקת שוויון בנטל ועכשיו הכל נעלם. מסתבר שגורל אחד שם אותנו כאן יחד, בארץ הזאת!
זה היה תמיד, פתאום, משהו הוציא את זה! אולי המבצע, אולי המשפחות... הסולידריות של העם הזה. משהו היה חבוי שם בתוך העם הענק הזה היחד! המלחמה "צוק איתן" הוציאה משהו שהיה טמון בשורשיות, משהו שישב לו בשקט ואז במכה אחת התפרץ כמו הר געש!
הנערים מהסטטיסטיקות שנעלמו, פתאום רצו להתגייס רק לקרבי... כי קרבי זה הכי אחי! אבל תמיד נזכור היה שם חור גדול! אבדות שצעדו בראש עבורנו, מלאכים שחיו בנינו ולעד ישארו בליבנו!
לסיכום מצוק איתן אקח איתי לתמיד בליבי את מי שעשו למעננו, את האחדות שנוצרה בין כולנו וזה אולי ישמע לכם ציני אבל מסתבר, שכנראה רק מלחמות מקרבות בנינו. ובכל זאת באותה מידה שהדבר מאחד, מעודד ומלכד, הוא גם מעציב ומדאיג, תמה המלחמה, חזרנו לשגרה ואז שוב חזרו המחלוקות והשנאה, קם השד העדתי, שוב פירוד בין המחנות ואז הכי אבסורד, אני מוצאת את עצמי מתגעגעת למלחמה הזאת אבל רק לאחדות שהיא יצרה בנינו בעמנו.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]