לפני קצת יותר משנה, קיבלה אורטל פרלמן שמואלי שיחת טלפון בה נתבשרה שהתפנתה משבצת במועצת העיר ושהיא זאת שתמלא אותה. זאת הייתה כמובן בשורה משמחת בשבילה, אך בעבור מי שמספרת שהדרום הוא משאת ליבה ושנשמה אקטיביזם פוליטי כבר מינקות, קשה לומר שמדובר היה בהפתעה: "נולדתי וגדלתי כאן בבאר שבע. למדתי בבית הספר היסודי נתיבות יורם ואחר כך במקיף א'. גם את השירות הצבאי שלי עשיתי פה בדרום, בתחילה בערד ולאחר שדוד שלי נהרג בתאונה ביקשתי לעבור ולשרת פה בבאר שבע".

-

לאחר שחרורה עבדה כשנתיים בסלקום. עם הכסף שחסכה בעבודה נרשמה ללימודים בבן גוריון במסלול בין חוגי של לימודי מדינת ישראל עם מזרח תיכון ותקשורת. במהלך הלימודים לתואר נפטר אביה של אורטל לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. כבת יחידה לשני הוריה היא מספרת שהנקודה הזאת, אולי יותר מהכל, הייתה זו שהגבירה את מעורבותה: "אני באה מבית ליכודניקי מאד שורשי. אבא שלי היה מאד מעורב וככה גם אני מילדות. אפילו ניהלתי את סניף בית"ר בתור נערה. כשהוא נפטר נשארנו רק אמא שלי ואני והמשפחה המורחבת. זאת הייתה מכה מאד קשה בשבילי. מה שאני עושה היום זה לגמרי המשך המורשת שלו מבחינתי".  

חודשיים אחרי הפטירה הייתה פרלמן-שמואלי בדרכה ליום לימודים שגרתי באוניברסיטה כשנתקלה בכניסה בחבורה של מפגינים. מדובר היה בקבוצה של מרצים מהאוניברסיטה ואנשי שמאל שהפגינו על רקע "פרשת המרמרה", משט הסיוע לעזה שהסתיים כאמור בהשתלטות כוח של שייטת 13 על הספינה: "הבנתי באותו רגע שהאשמה היא עלינו. מי שרואה את זה, מי שזה מפריע לו ושותק. יום אחרי זה הרמנו הפגנת נגד. היו שם מרצים מהאוניברסיטה כמו פרופסור ניב גורדון. איך זה הגיוני שמי שעושה דה-לגיטימציה לישראל מתפרנס ממנה? זה לא היה משהו אישי, אלא הפגנה נגד כל הפוסט-ציוניים באשר הם".

דבריה מתחדדים כאשר היא מתייחסת לאירוע של עמותת "פורום דו-קיום בנגב" שהיה אמור להתקיים לאחרונה באחד ממקלטי העירייה: "מבחינתי כל מי שנושא מסר של הסתה שיעביר את הפעילות שלו למקום פרטי, לא אצלנו בנכס של העירייה. אני מתכוונת אגב גם לארגונים של ימין קיצוני שקוראים לאלימות והסתה. לא בבית ספרנו".

-

פרלמן שמואלי המשיכה לסלול את דרכה הפוליטית. לפני שהספיקה להיבחר למועצת העיר הספיקה להיבחר לאגודת הסטודנטים בבן גוריון לקדנציה אחת, לעבוד בלשכתו של שר החינוך דאז גדעון סער ובבחירות 2013 הובילה את מטה מתנדבי הליכוד בדרום. בין לבין הספיקה להכיר את בעלה ולהביא אותו משכונת רמת אביב היישר אל בירת הנגב. מי שהכיר בין השניים אגב הוא עמרי אקוניס, האח של. אז מה בעצם הספיקה נבחרת הציבור לעשות בשביל תושבי עירה בשנה שחלפה מאז כניסתה למועצה?

בתחומים רבים יש לפרלמן-שמואלי דעות מוצקות אותן היא משתדלת להעביר בהזדמנויות שונות. בנוגע לבנייה למשל היא מדברת על הצורך של קבלנים לתת מענה לתושבים בתכנית ה"פינוי-בינוי" ולפזר את הפרויקט ברחבי העיר כך שלא ייצור פקק באמצע העיר. היא מקווה שבעתיד הלא רחוק מדי גם נוכל לראות תחבורה ציבורית משופרת ואולי אפילו רכבת קלה כאן במחוזותינו ומאמינה שתושבי באר שבע צריכים לקבל תו חנייה ליצור הפחתה בקנסות בכחול לבן. בנוגע לעסקים המקומיים היא מודה שהיא לא שוחה בחומר אבל מדגישה שהיא זמינה וקשובה לכל בעלי העסקים העיר.

כשמדובר באופק התעסוקתי הנמוך לצעירים בעיר וההגירה השלילית, מציעה אורטל לצעירים לגור פה ולנסוע לעבוד במרכז אם צריך ומאמינה בכל ליבה שהעתיד ורוד יותר בתחום. באוגוסט האחרון אף הייתה שותפה פעילה מאד במבצע "מכת מחץ" של משטרת באר שבע ששם לו למטרה להשיב את הסדר והחוק למתחם ה-BIG שסבל בשנים האחרונות מלא מעט התפרעויות ומקרי אלימות.

-

לקראת הבחירות שיתקיימו מקווה פרלמן-שמואלי להמשיך ולשרת את הציבור וחוזה מערכת בחירות מעניינת מאד: "אני לא יודעת להגיד מה הולך לקרות, אבל דבר אחד הוא בטוח- רוביק ייבחר שוב. בהתחלה היו לנו לא מעט חיכוכים וחילוקי דעות. הוא טוב מאד כפוליטיקאי ויודע בדיוק מה הוא עושה. אין לו תחליף אמיתי פה בעיר ואני חושבת שהוא הרוויח את המעמד הזה ביושר. אני מאד מעריכה אותו ואת פועלו אבל אני חושבת שזה כן חבל שאין אלטרנטיבה. חייבים לייצר מנהיגות מקומית צעירה שתוכל לשאת את הלפיד בבוא הזמן".

ומה לגבי הפועל? "אני מאד מפרגנת להפועל באר שבע ולדברים המדהימים שקורים בקבוצה הזאת בשנים האחרונות. עם זאת בעלי הוא אוהד שרוף של מכבי תל אביב, אז כדי לשמור על שלום בית הלב שלי עם הצהובים".    

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו