בתחילת השבוע הוזמן אלי כהן "לוחם האש" מהסדרה גיבורים- ערוץ 10, מפקד צוות כבאים ודובר מחוז דרום בשרותי הכבאות, להרצות את ההרצאה שמגולל ברחבי הארץ "קחו נשימה"  הוא הופיע בפני סגל 80 קצינים וסוהרים בכלא אשל באר שבע.

הפעם לא היה מדובר רק בהרצאה מעצימה , אלי החליט שזו הזדמנות עבורו לעבור  דרך הכאב. להציף את הזיכרון של המקום שהכיר את אביו לראשונה, המקום בו הרגיש בושה השפלה ועצבות.

הנסיעה לבאר שבע

בדרכנו לבאר שבע אלי סיפר " יש לי זיכרון קשה מהדרך שבה נסענו  לביקור, בגיל  שלוש   בשנות ה80  אני מוצא את עצמי עם אימי  יוצאים מאשקלון לתחנת האוטובוס,  עוברים בין אוטובוסים עמוסים ללא מזגן, עד שמגיעים  לבאר שבע,  החום בדרך, הנוף המדברי וההגעה למבנה האפור הקודר,  בשביל לפגוש את אבי . בתור ילד אתה לא מבין לקראת מה אתה הולך, אתה נכנס למבנה ומעבירים אותך בידוק ביטחוני ארוך ומייגע , כל טריקה ומעבר של דלת כזו זכורה לי כמשהו צורם. "

" למפגש עם אבי, הייתי כבר מגיע תשוש נפשית ופיזית , מעבר לכך כשיצאנו משם היתה מלווה אותי עצבות ותחושה פנימית של בושה, לספר לסביבה שאבא שלי בכלא , במשך שנים הסתרתי את העובדה הזו. "

"אבל מעבר לבושה, גם שרר בי פחד וחשש לחייו של אבא שלי , בגיל מאוד צעיר אני מתחיל להבין מזה כלא  מה זה סמים, הידיעה שהוא  נמצא שם עם אנשים הללו ,או חלילה שיקרה לו משהו. היתה ממקום תמים של אהבה של ילד לאביו".

" באירועים החשובים בחיי לצערי הוא לא היה נוכח , מתוך זה הייתי צריך לאסוף את עצמי כל פעם מחדש ולמצוא לי את הכלים להישרדות" .

אלי נכח בכל המשפטים של אביו, וכשהמודעות כבר היתה נוכחת הוא החליט להשפיע בעוצמה שגילה בתוכו.

"במשך שנים קראתי לזה כוויה , עברתי תקופות קשות שלא האמנתי בעצמי  , הייתי מפורק לחלקים וכל פעם למדתי לאסוף את החלקים האלה חזרה, והיום בהתבוננות אחורה אני יודע להעיד שהקושי לחוות אבא מאחורי סורג ובריח, בעצם חיזק אותי וחישל אותי לבאות ולאתגר והתהליך שלי עם בני רפאל ז"ל. "

זיכרונותיו של אלי לא מרפים במשך שנים , את הזיכרונות הללו אלי בוחר להמיר בחוזקה , בוחר להעביר מסר דרכם אשר יפתח לבבות של כל אדם.

 

הרצאה בפני סגל סוהרים

במצגת  הפותחת את ההרצאה רואים תמונה של החומה בכלא באר שבע, ולאחריו תמונה של  אלי רק בן שנתיים,  נישא בזרועותיו של אביו, בין כותלי בית הסוהר.

הוא מציג את עצמו ואומר "אני רוצה לספר לכם על מסע חיי, ולציין שהיום ממש ברגע זה, על במה זו אני סוגר פרק חשוב".

"לכל אחד יש משהו שהוא סוחב עימו, אני סוחב איתי סיפור על אבא שהכרתי לראשונה כאן בבית הסוהר , כשאתה חווה ילדות קשה,  הכוללת משמעויות רבות,  אתה לוקח אתך משהו להמשך החיים. עכשיו השאלה מה תיקח מזה ולאן."

בדרכו הייחודית אלי מספר את סיפורו האישי והמרגש ובכך גורם לסוהרים לפתוח את הלב, ואולי להסתכל על החיים בעיניים חדשות, להסתכל על המשפחות שמגיעות לביקורים,  ואפילו לקחת מהארגז כלים שאלי מציג בהרצאה.

ההשראה

" זיכרונות הילדות, תמיד יישארו ,חשוב שנדע "לנצל" אותם, למנף אותם ולצמוח מהם ובכך להעביר כלים שרכשנו לסביבה. אין אדם בעולם שלא נושא אתו זיכרון אחד או יותר, ועכשיו נשאלת השאלה, מה עושים עם זה?"

"אם כל אחד מאתנו ,יעביר הלאה את הכלים שאותם רכש במהלך חייו, העולם שלנו יראה טוב יותר וכך נוכל לעשות בעזרת זה מעשה משמעותי ועם תרומה עצומה לקהילה".

תגובות המשתתפים בהרצאה היו מפתיעות, הסוהרים  יצאו עם זגוגיות בעיניים והתרגשות, רובם ציינו  שלמרות  שההרצאה מכילה עומס רגשי, באותה עת  היא מעצימה בתובנות להמשך הדרך.

המסר של אלי  "להתמודד עם הקושי, להתגבר על הפחד, ולסגור מעגל, כך תוכלו להמשיך את חייכם בלי להשאיר בלבכם חלל שאינכם מתכוונים למלא אותו. ובטח בלי ההרגשה למשך כל חייכם שלא עשיתם את זה".

 לפרטים אודות הרצאותיו בקרו בדף הפייסבוק