"לשחוט פרות קדושות" זה כנראה הסלוגן שצריך להידבק בצמוד לשם יהודה אלוש. הוא רואה עצמו לוחם למען אחרים, כשהזירה הביתית שלו היא הפייסבוק, שם הוא פותח חזיתות עם כל הבא ליד, מבלי לפחד לומר את כל אשר העולה על רוחו ובדרך לעצבן המון אנשים.

יהודה דה גול אלוש, נקרא על שמו של נשיא צרפת שארל דה גול, ששחרר את אלג'יריה מהשלטון הקולוניאלי הצרפתי, כמעין צעד להשגת צדק למען החלשים- ואולי כאן הכל מתחיל. אלוש, בנו של ויקטור אלוש, ממנהיגי הפנתרים השחורים, מעיד על עצמו שהוא כאן כדי להילחם בשביל החלשים "גם אם לא מזמינים אותי".

לפני כשבועיים הצית אלוש סערה, כשהוא הוזמן לדבר עם סטודנטיות לתואר ראשון בעבודה סוציאלית, המתמחות בעבודה בקהילה. "אני מוזמן להרצאות באוניברסיטאות בתל אביב, בחיפה, במכללות ולרוב כאן באוניברסיטה. פרופסור רוני קאופמן, שאנחנו הולכים יחד כברת דרך בפעילות פוליטית, ציבורית וקהילתית, הזמין אותי גם הפעם" הוא מספר.

-

"דיברתי איתן שעה בערך. לבסוף נשאלתי על מה אני חולם, אז אני אמרתי שאני חולם שמסביב לאוניברסיטה לא תהיה גדר, שהאוניברסיטה תהיה משולבת וחלק אינטגרלי מהעיר, ולא כמו מה שקורה היום, שהיא מתבדלת ומסתגרת. אמרתי שאני חולם ש-50% מהסטודנטים כאן יהיו או באר שבעיים או מהנגב בכלל".

אילו תגובות קיבלת?

"מיד קפצה סטודנטית מהשורה האחרונה ואמרה לי 'מה?! להסיר את הגדרות?! זאת שכונה של פושעים'. ביקשתי ממנה לפרט, אז היא התחילה לספר לי על מאוננים ועל סוטים. אמרתי לה שיכול להיות שיש פושעים, גנבים, אבל מאוננים ברחובות- מאיפה הגעת לזה? אני אישית לא שמעתי על זה ואני לא מבין למה את מביאה את הטיעון הזה מול החלום שלי. הן גם אמרו שהן מפחדות להתהלך ברחובות. אני לא מתווכח. אני רק אומר שאם 50% מהן היו מבאר שבע, הטיעון הזה לא היה עולה".

למה?

"ככה. כי אם הן חיות בעיר הן מכירות את הדמויות... כשאחת באה מרמת השרון או מסביון, אז כל מכוער נראה לה חשוד, או כל אדם עם חזות מזרחית נראה לה חשוד. עם זאת, אני גם מוסיף על זה שמאז הדקירות האחרונות של הטרור, הפחד נמצא בכל עיר, בכל מקום".

אבל אתה הכחשת בפוסט שלך את קיומו של המאונן

"אוקיי, אז קיבלתי. בשיעור שאלתי 'אתן שמעתן על מישהו שנעצר בעניין הזה?' ושאלתי רק כדי לקבל אינפורמציה. אז מישהי אמרה לי 'מה, לא שמעת על רונן המאונן?', אז אני אמרתי שלא. הייתה מישהי מהן שאמרה לי שיכול להיות שבגלל שאני גבר אז אני לא נתקל בדברים כאלה, שזה טיעון מעניין, נכון ומשכנע. אני לא שולל שהתופעה קיימת".

בסוף המפגש עם הסטודנטיות, עוד באותו היום, פרסם אלוש פוסט בפייסבוק, בו הוא כותב כי הסטודנטיות מתהלכות בעיר בתחושה של פחד וכי הן מציגות את באר שבע כעיר של סוטים, מאוננים וגנבים.

זה לא מה שהן אמרו

"זה מה שהן אמרו! אני שואל את אותן סטודנטיות על המקרה, אם מישהי ראתה את הבחור, והן כולן רק שמעו. זה סיפור מורשת שעובר מאחת לאחת. מה, זה הפך להיות סלוגן "רונן המאונן"? אז שאלתי אותן מה דעתן על הסלוגן "הדיקן החרמן". אל תדביקו לנו סלוגנים. מה, בגלל הדיקן הזה כולן הפסיקו לבוא לאוניברסיטה? כשבחורה אומרת לי שדבר כזה קרה לה, בוודאי שאני מאמין לזה. אבל כשבחורה אומרת לי 'זה קרה לחברה של חברה שלי...' אז נתפס כמעין סלוגן, ואני אומר לך שגם בעוד 3 שנים כשתבוא סטודנטית חדשה, היא תגיד 'רונן המאונן'".

אז לדעתך האוכלוסייה הסטודנטיאלית משחירה את שמם של תושבי העיר?

"כן, כן... נפגעתי מזה. באמת ככה ראים אותנו? בכל עיר יש חולה אחד פה, חולה אחד שם..."

אתה מדבר על זה שיש הפרדה בין הסטודנטים לאוניברסיטה. מה דעתך על כל הפעילויות שהסטודנטים מפיקים בשכונות שמסביב לאוניברסיטה?

"זה טיפה בים ובטל בשישים. ככה אני רואה את זה. הרוב הגדול רוצה לצאת ידי חובה- או לקבל את הדירה הפתוחה או מלגה, אבל אין פה איזה התארגנות שהיא לטובת התושבים".

אתה טוען לתחושת עליונות מצד הסטודנטים והסטודנטיות כלפי התושבים בעיר?

"כן. בדיוק. זו הדוגמה הכי קלאסית. אני באתי לדבר על השתלבות, שיתופי פעולה, וזה מה שהן אמרו מנגד! כל ילדה שמגיעה עכשיו לבאר שבע היא כבר בפחד ובתודעה שאסור להסתובב ברחובות, וככה הציפיות מגשימות את עצמן.. אין מי שיגן על כך שמשחירים את השם של שכונה שלמה, אז אני לקחתי על עצמי את התפקיד הזה. אני רגיל להתערב במקומות שאנשים מפחדים וחוששים, אני חלוץ בעניינים האלה. אני פנתר בן פנתר".

אלוש נולד למשפחה מרובת ילדים, 15 במספר. הוא גדל בשכונה ד' בבאר שבע, הוריו הגיעו מטוניס וממרוקו. כיום אלוש עובד בשיפוצים ונותן הרצאות, וכמו שהוא אומר "לא נופל על אף אחד, ברוך השם".

מהצד נראה שהביקורות שלך כלפי ראש העיר מלאה בסתירות- מצד אחד אתה מדבר על כך שלא מפתחים את העיר מבחינה תרבותית נניח, ומצד שני, כשיש אירוע כמו חגיגות האליפות אז אתה יוצא נגד ראש העיר ומאשים אותו בבזבוז כספים.

"אם אני מדבר נגד רוביק, אז אני מדבר על רמת החינוך הנמוכה בבאר שבע, על כך שבבאר שבע יש הכי הרבה אנשים עובדים שאינם מאוגדים בוועדי עובדים. חוץ מזה, לי יש חלק גדול בכניסתו לפוליטיקה. אני המלצתי לטרנר שייקח אותו. אני הצבעתי בשבילו פעמיים לראשות העיר, כך שהטיעונים שלי הם עקרוניים. כל פעם אנחנו קוראים על כך שהרמה בחינוך פה היא על הפנים, כל פעם אנחנו יודעים שאחוז המקרים הסוציאליים בעיר הולך ועולה... אז אני רוצה להגיד שהמלך הוא עירום. בכל פעם שהוא עושה משהו, אני רוצה להזכיר את הנתונים האלה. אני מרגיש חובה לעשות את זה כי אף אחד לא עושה את זה. אין אופוזיציה בעירייה והציבור הולך אחריו כמו עדר, כאילו הגיע המשיח".

אבל תמיד יהיו בעיות

"אז אני רוצה להצביע עליהן! אתם תלכו על חצי הכוס המלאה, אני אלך על חצי הכוס הריקה. מה, לא יכולה להיות חלוקת עבודה כזו? וזה לא נעים לעשות את זה, לדבר אמת זה לא נעים בכלל. להצביע על חצי הכוס הריקה זה גורר מתקפות אישיות, כשאני מדבר ברמה העקרונית".

אולי המתקפות האישיות גורמות לך אולי קצת להסתגר ולא לקבל דעות של אחרים?

"מה פתאום? בואי תספרי את האנשים האלה שיוצאים נגדי, את תראי אולי 20 אנשים. בואי תראי את התמיכה שאני מקבל, כמה אנשים עוצרים אותי ברחוב... מה, זה לא עומד כנגד זה? יש לי חשד יותר מסביר, שראש העיר מפעיל בפייסבוק אנשים נגדי ונגד כל מי שמותח עליו ביקורת. לא יודע אם זה בשכר או בהתנדבות. אני רואה שזה כל הזמן אותם אנשים, ששרופים עליו, והם כמו הפלנגות מתנפלים על כל מי שמדבר נגד ראש העיר. למרות שאין הרבה שמעזים לדבר נגד ראש העיר".

התמודדת למועצת העיר מספר פעמים ולא נבחרת. יש אנשים שיגידו שאתה פותח את החזיתות שלך מתוך תחושה של כעס או אולי אפילו מרמור

"כל פעם כשאני מעלה טיעון ציבורי, ענייני, מאשימים אותי בהתבכיינות או במרמור או במסכנות או שסתם מגדפים, אבל אף אחד לא מדבר על הטיעון עצמו. אני האדם הכי שמח ומאושר עלי אדמות, איזה ממורמר? אנשים אוהבים לזרוק מילים כי יש טיעונים שהם לא יודעים להתמודד איתם".

אתה שוקל לנסות להיבחר שוב למועצת העיר?

"לא. ניסיתי ולא הצליח. אז או שאני לא ראוי או שהציבור לא ראוי לי. מספיק, זהו. ההתמודדות עולה הרבה כסף, והמפלגות היחידות שאפשרו לי להתמודד היו מפלגות שמאל- מרצ, הירוקים ודור שלום. אבל בבאר שבע אומרים לי 'אתה בחור על הכיפאק ושאין ראוי ממני להיות במועצת העיר, אבל קשה לנו לשלשל את הפתק של המפלגות שאתה הולך איתן'".

"אתם תלכו על חצי הכוס המלאה, אני אלך על חצי הכוס הריקה"

-

אתה מרגיש שמעריכים את מה שאתה עושה?

"לפעמים כן ולפעמים לא. אני גם לא כל הזמן נלחם, כשאני רואה שזה עמוס יותר מדי, אני משתחרר ונושם אוויר. מתנתק. זה ממלא לי את המצברים. לפני המחאה החברתית של 2011 החלטתי שאני פורש מהעשייה, אבל באו אליי עד הבית כדי שאצטרף ונשאבתי שוב פעם".

אולי למרות המרפקים שיש לך, אתה לא יודע להשתמש בהם בזמן הנכון ובמקום הנכון.

"אסור לדבר אמת במדינת ישראל ואולי אני לא בן אדם של זוהר ותהילה. אני מודע לזה. זה לא מתסכל אותי. אני לא יכול להגיד 'חבל'. אני בטוח שאלוהים מכין לי הפתעה גדולה".

מה זה יום חופש בחיים של יהודה אלוש?

"בדרך כלל כל יום שישי זה יום חופש, לא ממהר. ללבוש מכנסיים קצרים, נעליי גומי, לרדת בניחותא לעיר העתיקה, להזמין אספרסו. עוד משהו שאני אוהב לעשות זה לנסוע לתל אביב לחוף מציצים או לחוף הדולפינריום. יש שם אנשים לא קונבנציולאלים, נון-קונפורמיסטיים. עוד יום חופש שאני וחברים שלי מאמצים מדי פעם הוא לשתות קפה בקפיטריה של מדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן גוריון ולהיזכר בימים שהיינו סטודנטים".