במסגרת העצרת שהנחה דן כנר, נשא דברים ראש העיר רוביק דנילוביץ'. לאחר מכן 6 ניצולי שואה, תושבי העיר, הדליקו נרות לזכרם של הנספים. השנה הדליקו את הנרות: מיכאל אדם, חיים אדירי, חיים גני, אלכסנדר יונגרמן, אילנה רווק, אדמונד שופן.

בתום הדלקת הנרות רב העיר וראש אבות בתי הדין הרב יהודה דרעי שליט"א קרא פרק תהילים, נאמר קדיש ע"י הרב ישראל חדאד שליט"א ואל מלא רחמים נאמר ע"י יוסף פוירליכט,

תלמידי תיכון מקיף ג' העלו את מסכת: "יומנה של רותקה לסקר" .


באירוע השתתפו אישי ציבור, ניצולי שואה ותושבי העיר. במבואת המשכן הוצגה תערוכת הציורים "זכרונות מהעבר" של ניצולי שואה חברי ארגון "עמך" ב"ש.

הבוקר (שני, 24/4) ברחבת בית "יד לבנים" בסמוך לאנדרטה לניצולי השואה, התקיים טקס זיכרון בביצוע תלמידי בית הספר התיכון מקיף א'. בטקס הוצגה המסכת " לחלץ תווי פניהם" .

נאום ראש העיר רוביק דנילוביץ', אמש, בעצרת המרכזית:

ניצולי השואה, לוחמי מלחמת העולם השנייה, גיבורות וגיבורים, מכובדיי כולם.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה בסימן בורות ומוסריות.

שישה מיליון יהודים, אחינו ואחיותינו, מבני עמנו, מסרו את נפשם. הם נרצחו ונטבחו על ידי הצורר הנאצי.

ביום השואה התשע"ז, אני מודאג.

מודאג נוכח הבורות וחוסר הרגישות. כן, למי שלא למד את ההיסטוריה או שפשוט שכח אותה, יהודים הומתו גם בתאי הגזים, כשהם עירומים, ללא צלם אנוש.

נשים, ילדים וזקנים.

אני מודאג למשמע מכחישי השואה, שמרימים ראש ומהקלות הבלתי נסבלת שבה משווים כל רצח נתעב, לשואה הנוראית.


אין שום דבר הדומה למכונת ההשמדה של המפלצת הנאצית. אסור להשוות אותה ואל לנו לאפשר טשטוש הגבולות. יהיה זה ניצחון הרוע, שמנסה בכל הזדמנות לשכתב מחדש את ההיסטוריה.

חובה עלינו לזעוק את זעקת עמנו, זעקת האנושות כולה: לא עוד! הרוע, השנאה ורוח השטן שגולמו על ידי הצורר הנאצי, איימו להחריב את האנושות.

נזכור ולא נשכח. ניאבק ולא ניכנע.

ביום השואה התשע"ז, אנחנו צריכים להסתכל פנימה, גם על עצמנו. מוסרית ומצפונית.

האם אנחנו, כולנו, בחברה הישראלית עושים הכל למען ניצולי השואה שחיים בקירבנו. האם הם חיים בכבוד? האם אנחנו דואגים לכל מחסורם? האם היחס שלנו כחברה וכמדינה אליהם, הוא יחס חם, אוהב ומחבק?

מדינה מוסרית וחברה ערכית ראוי שיעשו יותר. הרבה יותר. מאיתנו, העם הנבחר, מצפים ובצדק ליותר חמלה. להיות מצפן מוסרי ולהוות דוגמה למצפון חברתי, אנושי.

ניצולי השואה אינם מבקשים מאיתנו רחמים. זהו דור ששרד את התופת, התגבר על התלאות ועלה ארצה כדי להקים מדינה. על אף הקשיים והייסורים, הם היו שותפים מרכזיים לבנייתה של אומה מפוארת, כאשר מעולם לא התקרבנו.

הם היו שם בכל הצמתים החשובים: במלחמה על עצמאותנו, בפיתוח התעשייה, בסלילת הכבישים והדרכים, בעיצובה של מערכת הבריאות ובביסוסה של ההשכלה הגבוהה. בכל מקום.

כשבלילה מלווים אותם סיוטי אימה מהעבר, בבוקר הם השכימו להקים מדינה!

מדינת ישראל, אליה נשואות עיני אומות העולם, נחשבת לפלא, לנס.

עם טכנולוגיה מתקדמת, מדע פורץ דרך וכלכלה משגשגת. המוחות שלנו, יהודים וישראלים יוצרים היום את העתיד של המחר, לאנושות כולה.

מדינה כל כך חזקה, לא יכולה להתעלם מאותות המצוקה של ניצולי השואה, שלצערנו הולכים ומתמעטים ככל שהשנים חולפות. אנו חבים לאנשי הגבורה את קיומנו ותקומתנו. בל נשכח זאת!

ניצולי השואה, לוחמות ולוחמים.

מבעד לחומת הדאגה חודרת קרן של אור, מלאת תקווה, עטופה באהבה.

אלו בני הנוער שלנו, הצעירים והסטודנטים. באנושיותם ובחום ליבם הם נפגשים עם ניצולי השואה, מתעדים את הזיכרונות, משמשים להם חברה, מנעימים את זמנם ואף דואגים למחסורם.

זוהי מחוייבות הנצח שלנו, לדור הנצח. כך מדור לדור: הדור ששמר על הגחלת של העם היהודי זה שניסו להשמידו ולהכחידו, הרים ראשו ונלחם. נלחם וניצח.

כעת הוא מעביר את הלפיד, את אש התמיד, לדור הצעיר, לפיד שלעולם לא יכבה.

עם ישראל חי וקיים!