מלגת הדירות הפתוחות בבאר שבע, שמתקיימת כבר שנים רבות בשיתוף העירייה ואוניברסיטת בן גוריון, מהווה כבר שנים נקודת אור באותן שכונות בעיר, שנראה שיש מי ששכחו אותן כבר מזמן. אופי המלגה הוא כזה, שסטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון מקבלים באחת מהשכונות הוותיקות בעיר דיור ללא עלות, בתמורה לפעילויות למען הקהילה. רובן הגדול של הפעילויות, נושא אופי של חוגי העשרה אחר הצהריים, אליהם מגיעים גם ילדי השכונה אך גם מבוגרים, בין אם זהו חוג בישול לילדים או סדנת תיאטרון למבוגרים.

אלא שסטודנטים אבי סולטן, במקור מאופקים, ואוריאל משה, במקור מקריית ארבע, הלוקחים חלק בתכנית הדירות הפתוחות כבר שנתיים, טענו שבעיניהם היו דברים חשובים יותר לטפל בהם בשכונה ד' צפון בה הם מתגוררים, כשכל הכבוד הראוי שמור לאותם חוגים חשובים ומעשירים. ולא בכדי- פרויקט הדירות הפתוחות פועל בעיר בשכונות הוותיקות, אשר סובלות מהזנחה קשה מזה שנים, ובמקרה של אבי ואוריאל המתגוררים ברחוב התלמוד שבמעמקי שכונה ד', על אחת כמה וכמה.

אבי סולטן ואוריאל משה. לא באו לשכונה "להעביר את הזמן"

"שנינו נשואים ולשנינו יש ילדות, ולכל אחד מאיתנו מאוד הפריע שלילדה שלו אין מקום לשחק". אמר אוריאל. "היה כאן גן משחקים שבמשך 40 שנים לא נגעו בו והייתה בו רק מגלשה אחת. היו כאן מדרכות בלי בלטות, הזבל לא היה מפונה, לא היה פה גינון אז החלטנו שנמאס לנו". וכשנמאס אז נמאס, אז השניים החליטו שאת אותן שעות בקהילה שהם צריכים לתת לטובת המלגה, הם ישקיעו בלטפל באופן בירוקרטי בשיקום וטיפוח השכונה אל מול הגורמים הרלוונטיים, בין אם מול העירייה ובין אם מול חברת עמידר, שמחזיקה עשרות בתים באותו הרחוב. "מגיע לילדים פה בדיוק את אותם הדברים שמגיעים לילדים מנווה זאב" קבע אוריאל.

השניים, שבחיוג המקוצר שלהם כבר מופיע מוקד 106 של העירייה, דואגים לידע אותה על הליקויים ברחוב בלי היסוס ובלי חשש, פעם אחרי פעם. הם דואגים לארגן את התושבים, איתם הם מבינים אילו עוד ליקויים קיימים ברחוב, ומשם הם פועלים בצעדים הבירוקרטיים המתבקשים, על מנת להביא לפתרון של המצב. "אנחנו לוקחים איתנו תושבים ועושים איתם סוג של אסיפת תושבים עם כמה מדיירי השכונה הדומיננטיים" סיפר אבי. והתוצאות, כמובן, לא אחרו לבוא. "יש כאן צומת ששדה הראייה בו היה זוועה" סיפר אוריאל. "אנחנו באנו לעירייה ואמרנו להם שזו סכנת נפשות ושאנחנו רוצים שיתקנו את זה. בעקבות זה, העירייה שיקעה קצת את השטח והרחיבה את שדה הראייה". כמו כן, ניכר שיפור ברחוב במצב המדרכות, ברמת הניקיון וברחבות הבניינים.

הזנחה ארוכת שנים. צילום: אבי סולטן

עם הגיעם לשכונה, אוריאל ואבי היו הראשונים לקבוע פגישות מסודרות בעירייה עם שלל נציגי האגפים- אגף רווחה, אגף הנדסה, אגף פיתוח, אגף ניקיון- והציגו מולם את הליקויים השונים. כמו כן, סיפר אבי כי כל הפעילות שלהם נעשית בהסכמה מלאה של תושבי הרחוב הוותיקים ובשיתוף פעולה עמם.

"כל פעם לפני הבחירות לעירייה היו באים לכאן ועושים סיורים" סיפר אחד מתושביה הוותיקים של השכונה. "הם היו באים, שומעים, אומרים 'כן...כן...' ולא עושים כלום. מאז שאני זוכר, אוריאל ואבי הם היחידים שאולי ממש דופקים על השולחן", ומיד לאחר מכן הצטרפה דיירת נוספת מהשכונה שקראה "אין עליהם!".

אך לא מדובר פה בסיפור סינדרלה, בו רחוב מוזנח ומלוכלך הפך בין ליל לרחוב יפהפיה ומטופח בזכות שני אבירי קסם. מצב ההזנחה ברחוב התלמוד עדיין חמור מהממוצע- רוב המקלטים בו לא כשירים וראויים לאכלוס בני אדם בעתות מצוקה, הביוב זורם בכניסות לבניינים ומדרכות רבות עקומות ומרצפותיהן יוצאות החוצה ומסכנות את ההולכים בהן. "רוב הבניינים פה בלי חשמל בחדר המדרגות. למה? כי יש להם חוב של 3000-4000 שקלים של שנים, שאף אחד לא שילם".

רחוב התלמוד שבשכונה ד'. לא יהפוך לפנינה בין לילה, אך בהחלט בכיוון הנכון

לטענתם, אין מי שכמעט לוקח אחריות על מצב ההזנחה באזור- "העירייה טוענת ברוב המקרים שהליקויים הם באזור פרטי של הבניין, עמידר טוענים שלא כל הדירות בבניינים הם שלה, לכן גם היא לא אחראית". כדי להתמודד עם בעייתיות זו, החליטו אוריאל ואבי כי הפרויקט הבא שלהם הוא לנסות ולהקים וועדי בניינים בשכונות.

בנוסף, בניגוד לשאר השנים, בהן היו עושים פרויקט של חלוקת מזון בפורים דרך המלגה, השנה החליטו אבי ואוריאל להשקיע חצי מהסכום המוקצב לטובת שיקום חדרי המדרגות וכניסות הבניינים ברחוב. "יש פה כניסות ברמה נוראית! אי אפשר להבין איך בשנת 2017 נשים גרים ברמת המחייה הזאת". כמו כן, ביום חמישי האחרון הגיעו בפעם הראשונה מתנדבי פרויקט "עושים רחוב" למקום, שבחרו ברחוב התלמוד כאחד מ-15 הרחובות (מתוך 200), אשר יעברו שיפוץ נרחב של הפרויקט.


מה המטרה שלכם בקידום שכונה שהיא זרה לכם, שלא גדלתם בה ושרוב הסיכויים שלא תישארו בה לנצח?

אוריאל: "אנחנו מאוד נקשרנו פה לתושבים. הם נותנים לנו תחושה שאנחנו בני בית. יש פה אווירה של ישוב ברחוב הזה. אני נכנס פה לאיזה בית שאני רוצה ומביאים לי קוסקוס, שתייה ומה שאני רוצה. אין פה את תחושת הריחוק שיש בעיר".

איך מגיבים תושבי הרחוב לפעילות שלכם?

אבי: "רוב תושבי השכונה הם מבוגרים, כבר אין להם אמון במערכת. גם כשהם ראו פה את הטרקטורים, הם אמרו לנו 'בואו נחכה ונראה מה יהיה בסוף'. הם לא מאמינים שהעירייה באמת עושה דברים, וזה מאוד קשה לעבוד עם תושבים כאלה. עם זאת, אנחנו מצליחים לאט לאט להחזיר את האמון שלהם במערכת. הדבר שהיה הכי חשוב הוא ללכת ולשים את הרחוב על המפה בעירייה, ולהגיד להם שהרחוב הזה זקוק לעזרה".

אוריאל: "אבל התושבים מבסוטים, חבל על הזמן".


נראה לכם שבעירייה לא יודעים שרחובות שכונה ד' לא צריכים עזרה?

אבי: "היא יודעת, אבל אף אחד לא בא ודחף אותה לראש סדר העדיפויות. לכולם בעירייה הכנסנו את המודעות שהשכונה הזאת צריכה עזרה, ובאמת שכולם נענים בחיוב ועוזרים לנו. צריך גם לזכור שלא מדובר פה בהזנחה של יום או יומיים, אנחנו מדברים על הזנחה של עשרות שנים. אנשים שגרים פה 40 שנה באים ומספרים לנו שהמצב לא השתנה. יש תכניות, והעירייה מודעת, אבל העניין הוא שיש סדר עדיפויות ואנחנו באנו ולחצנו, כדי שהשכונה תעלה לראש סדר העדיפויות. אנחנו מודעים גם לעובדה שהעירייה לא יכולה לשנות את כל העיר בתקציב שנתי אחד. אין לעירייה תקציב אינסופי".

אוריאל: "ושוב, זאת לא רק אשמת העירייה הנוכחית, זו בעיה של שנים".

יש נטייה לחשוב שסטודנטים כמוכם, שפעילים בבאר שבע, מגיעים לעיר, תורמים מעצמם 3-4 שנים בעיר ואחר כך עוזבים כשהמצב עדיין לא לגמרי מתוקן.

אבי: "ההבדל בנינו לבין שאר הסטודנטים הוא שאנחנו באנו לפה עם המשפחות שלנו. גם בין סמסטרים וגם בחופשות- זה הבית שלנו, פה אנחנו גרים. הגן של הילדה שלי הוא פה. אצלנו אין דבר כזה לנסוע להורים בחופש. גם בקיץ, שכביכול אין את המלגה, אנחנו עדיין גרים פה ופועלים למען השכונה. אנחנו תושבים לכל דבר פה".