באופן כמעט פרדוקסלי, בקבוצת תיאטרון "המחתרת", אסור להגיד שתי מילים- "שלופתא" ו"ציפורל'ה". למה פרדוקסלי? כי כמו ה"שלופתא" וה"ציפורל'ה", גם תיאטרון המחתרת קם כתיאטרון עצמאי, מתוך תשוקה אמתית לעולם המשחק ומתוך הריגוש שיש בעמיד מול קהל. האמנות היא זאת שאיחדה בין ארבעת חברי הקבוצה- ערן כהן גבע, טל ויצמן אזולאי, לני ציפורי ועידו זק.

-

ארבעת חברי המחתרת הינם סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, שם הם למעשה הכירו לראשונה, בחוג תיאטרון של אגודת הסטודנטים. "אחרי סוף שנה שעברה הרגשנו שאנחנו רוצים להמשיך בפורמט הזה של הארבעה חברים האלה" מספר עידו. "כשנפגשנו בתחילת שנה עשינו חשיבה משותפת, ניסינו לראות מה כל אחד רוצה ומה אנחנו רוצים יחד. היה תהליך לא קל בכלל, אבל אנחנו עבדנו על זה חזק מאוד. כמו על ההופעה".

מבחינתם הם מייצגים קודם כל את עצמם, על אף שכל החזרות שלהם נעשות באופן, איך לא, די מתחתרתי בכיתות פנויות בבניין 72 באוניברסיטה. "פשוט הבנו שהדרך הכי טובה היא להקים תיאטרון עצמאי, מחתרתי, פיראטי. אנחנו בשביל עצמנו" אמר ערן. עוד הוסיפה טל "אנחנו נפגשים בכיתות שונות, מפנים קצת את הכיסאות והשולחנות. ברור שאם היה לנו איזה גב, אז זה היה קצת יותר קל. אנחנו לא מקבלים פה שום תגמול, נטו סיפוק אישי".

כל אחד מבין הארבעה מגיע מרקעים שונים, מערים שונות ואף מתחומי לימוד שונים. עם זאת, אומר עידו כי "ארבעת האנשים שפה הם ארבעה אנשים שיש להם סדר עדיפויות זהה במקום שהתיאטרון נמצא אצלם". כששאלתי אם יש ב"מחתרתיות" מן שמץ של הנאה, ענה לי עידו "אני לא יודע אם אני נהנה מזה שזה מחתרתי, אבל זה נותן לי איזושהי תחושת סיפוק שאנחנו לא תלויים באף אחד. כשאתה תחת מישהו אז אתה גם צריך לספק משהו מסוים. עכשיו, האנשים היחידים שאני צריך לספק זה את החברים שלי בקבוצה ואת עצמי".

כל החזרות  נעשות באופן מתחתרתי בכיתות פנויות בבניין 72 באוניברסיטה

-

בשבוע הבא, ביום רביעי (28.06) בשעה 20:00, יופיעו חברי תיאטרון "המחתרת" לראשונה עם הצגת הבכורה שלהם בבר גיורא. "אסופה של רגעים מהחיים, שבאים להעביר מסר, דעה, השקפה או תחושה כלשהי שאנחנו רוצים לשתף עם הקהל" מספרת לני. "ההצגה לא עלילתית. היא עוסקת במערכות יחסים מסוגים שונים- יחסים של בינו לבינה, בינו לבינו, בינה לבינה, בין חברים, בין משפחה... רוב הקטעים הם קומיים, אבל יש גם בקטעים הקומיים יש אמירה וביקורת" הוסיף ערן.

בדברים "מחתרתיים" תמיד יש איזה יסוד מהפכני. אתם מרגישים מהפכניים?

לני: "היו מחתרות בהיסטוריה שהן לא באו בקטע מהפכני, אלא שהן פשוט רצו לעשות משהו. אנחנו פשוט צמחנו מלמטה למעלה ואנחנו מחתרתיים בזה שאנחנו לא לגמרי "יוצאים לאור", כי אנחנו גם תוך כדי מסע גילויי של עצמנו. אנחנו מחתרתיים גם בתוך עצמנו. גם אנחנו לאט לאט מבצבצים החוצה". 

לאירוע בפייסבוק לחצו כאן.