לפני מספר שנים, כשהייתה בת 50, חלתה דבורה אלקיים מבאר שבע במחלת שחמת הכבד, בה מוחלפת רקמה בריאה באיבר הזה ברקמה צלקתית שאינה מתפקדת, ולצורך טיפול במחלה, היא הזדקקה לתרומת כבד.

דבורה נכנסה לרשימת הממתינים להשתלה, שם חיכתה במשך שנים לא מעטות, בהן גופה הלך ונחלש. לפני כשנתיים הודיעו למשפחה מבית החולים בילינסון שבפתח תקווה, שם עברה דבורה את הטיפולים במהלך כל השנים, כי מצבה מתחיל להחמיר, אך כי ישנו סיכוי להצילה בעזרת תרומה מן החי- תרומת איבר מאדם חי ובריא. מי שהתגייסה לטובת העניין היא בתה הקטנה של דבורה, שיר, שתרמה לאמה כ-60% מהכבד שלה.

סלפי עם שיר הבת ודבורה האמא, בתחילת התהליך באחד מהאישפוזים

שיר, היום בת 29, היא בת הזקונים במשפחה, בה ישנם עוד שלושה אחים- אשר, חנן ונדב. לקראת ההשתלה גם שיר עצמה עברה תהליך נפשי ופיזי, בו, בין היתר, ירדה כ-15 ק"ג בשלושה חודשים, על מנת למנוע מצב של השתלת כבד שומני בגופה של אמה. "הייתי צריכה להתחיל לחיות באורח חיים בריא, שם נכנס כל העניין של הספורט ומשם בא הרעיון של המירוץ" אמרה שיר.

לאחר הכנה ארוכה, עברו השתיים את הניתוח בבית החולים בילינסון. "המחלקה שם טיפלה בנו במסירות רבה גם לפני הניתוח וגם בשיקום שאחרי הניתוח" מספרת שיר.

יצחק אלקיים, אבא של שיר צילם תמונה ברגע ששיר יצאה מחדר התאוששות

את הרגע הראשון שראתה את אמה לאחר הניתוח היא מתארת כרגע משמעותי ומכונן בתהליך הארוך שעברו- "רק ארבעה ימים אחרי הניתוח יכולנו להיפגש. אני זוכרת את הסיטואציה הזאת ממש, כשפתחו את הדלת והיא הייתה בדיוק במיטה ממול. ראיתי אותה וזה היה הרגע שהסלע ירד ממני. שם זה היה רגע ממש מרגש, שתינו התחלנו לבכות, לא האמנו שאנחנו אחרי התהליך הארוך שעברנו".

השיקום של השתיים ארך כשלושה חודשים, במהלכן קיבלו תמיכה כמעט מלאה של משרד הבריאות וביטוח לאומי, על מנת להקל עד כמה שאפשר על ההחלמה. "במהלך כל שלושת החודשים שאמא הייתה בטיפול נמרץ אחרי ההשתלה, תכננו שכשהיא תשתחרר אז נעשה משהו לכבוד המחלקה, כדי להוקיר להם תודה".

אמא (דבורה) לאחר הניתוח שצלח

הניתוח אמנם הצליח ונראה היה שאחרי שנים של מאבק, דבורה ניצחה את מחלת הכבד, אלא ששבוע לפני שהייתה אומרה להשתחרר מבית החולים לאחר ההשתלה, היא נדבקה בדלקת ריאות. המערכת החיסונית שלה, שטרם הספיקה להשתקם, לא הייתה מספיק חזקה, וכך, אחרי מסע ארוך, דבורה הלכה לעולמה להפתעתה הרבה של המשפחה.

על אף הצער הגדול שחוותה המשפחה על לכתה של האם, החליטו שיר, שלושת אחיה ואביה, יצחק, שלא לוותר על אירוע הוקרת התודה שתכננו לקיים למען בית החולים בילינסון, "כדי לסגור איזשהו מעגל בחרנו לעשות את המירוץ".

דבורה ז"ל ביומולדת האחרון שלה בגיל 54 . כמה חודשים לפני הניתוח.

השינוי באורח החיים שעברה שיר טרם ההשתלה, התחולל במסגרת קבוצת ריצה בעיר באר שבע, משם הגתה את הרעיון לקיים מירוץ, שכל הכנסותיו יהיו למען בית החולים בילינסון. גם היום הספורט תופס אצלה מקום גדול בשגרת ביום יום "אמא שלי ביקשה שאני אמשיך עם זה. אני עושה את מה שהבטחתי לה".

מעבר להתגייסות של המשפחה למען בית החולים, שיר מציינת כי "המטרה של האירוע היא גם להגביר את המודעות לכל נושא החתימה על כרטיס אדי. יהיו במירוץ נציגים מאדי שיסבירו עליו ויחתימו אנשים. בנוסף, אנחנו גם רוצים להעלות מודעות לנושא ההשתלה מן החי, כי לא הרבה אנשים יודעים על זה. אם היינו יודעים לפני אולי דברים היו נראים אחרת, אבל אנחנו משתדלים שלא לחשוב על זה".

שיר עם אחיה הגדול עם קעקוע המוקדש לאמא, "העוגן שלנו"

הקשר המיוחד שנרקם בין המשפחה לצוות הרפואי במחלקה שבו טופלה דבורה בבית החולים בילינסון, כמו גם תחושת המחויבות האחד כלפי השני, באים לידי ביטוי גם בכך שהם בקשר עד היום, וחלקם אף יהיו נוכחים ביום המירוץ- "העובדים הסוציאליים של בית החולים תמיד מתקשרים ובודקים שהכל בסדר. נקשרנו שם להמון אנשים". כעת ישנם כבר למעלה מ-150 נרשמים למירוץ, ומשפחת אלקיים קוראת לכל התושבים להצטרף לחוויה, כמו גם לגופים נוספים שרוצים ויכולים לקחת חסות על האירוע ולעזור לה להגיע לתרומה מכובדת למען המחלקה.

איך לדעתך אמא שלך הייתה מגיבה ליוזמה שהרמתם?

"אמא שלי ראתה את כל התהליך שעברתי מבחינת הכושר ואורח החיים הבריא שסיגלתי והיא מאוד אהבה את זה. היא גם באה להתאמן איתי כדי לחזק את השרירים שלה! היא התלהבה מזה שזה עשה לי טוב. היא ליוותה אותי בכל המירוצים שהשתתפתי בהם. אני בטוחה שהיא גאה ושמחה שאנחנו עושים את זה, זה בשבילה לגמרי".

להרשמה למירוץ לחצו כאן.