ארגון הלל הוא ארגון בין לאומי שפועל עם סטודנטים יהודים בכ-550 בקמפוסים ברחבי העולם, כשאוניברסיטת בן גוריון היא אחת מהם, במטרה לחזק את תחושת השייכות והזהות היהודית בקרב אוכלוסיות סטודנטים. "נשאלת השאלה למה יש 'הלל' בישראל" מספרת פולה אוברוצקי, רכזת ארגון 'הלל' באוניברסיטת בן גוריון. "סטודנטים בישראל לפעמים לוקחים את הזהות היהודית שלהם כמובנת מאליו או תופסים אותה רק כדת. אנחנו רוצים לבוא ולהראות שאפשר להשתייך לעם היהודי דרך מורשת, תרבות, זכרון ובאמצעות עוד הרבה דרכים אחרות".

ניצולי שואה רבים המתגוררים בעיר, מבלים את שארית חייהם בבדידות רבה ובתנאים כלכליים לא פשוטים. כדי לשמר את הזכרון היהודי, כפי שאמרה פולה, אחת מהתכניות שמפעיל הארגון היא תכנית "זכור וכבד", הנתמכת על ידי וועידת התביעות, בה משתתפים כ-15-20 סטודנטים מתנדבים במהלך שנה שלמה. במשך השנה כל אחד מהסטודנטים מוצמד לאחד מהניצולים, ופעם בשבוע הוא או היא מגיעים לביקור בביתם ומבלים איתם מספר שעות, בעיקר על מנת להנעים את זמנם, להיות להם ואוזן קשת, אך לא פחות- גם כדי לדאוג שלניצולים לא יחסר דבר. כמו כן, הסטודנטים עוברים סדנאות שבועיות, העוסקות בסיפורי השואה מזוויות שונות, שטרם הכירו.

סטודנטים עוברים סדנאות שבועיות, העוסקות בסיפורי השואה מזוויות שונות

ביום שלישי האחרון, בנר הרביעי של חג החנוכה, התקיים אירוע "יחד חושך נגרש" מטעם ארגון הלל, בשיתוף עם תא אלפ"ה (תא סטודנטים למען ניצולי שואה), הקרן לרווחת ניצולי שואה ואגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון. במהלך האירוע הגיעו למעלה מ-120 סטודנטים לכ-35 בתים שונים של ניצולים בעיר ולמחלקות בהן מאושפזים ניצולים בבית החולים "סורוקה", שם הדליקו יחד נר רביעי של חנוכה, אכלו עמם סופגניות, שרו יחדיו שירי חנוכה ודאגו לשמח אותם ולחמם להם את הלב.

"הסטודנטים מאוד התרגשו. בחלק מהבתים היה גם מאוד קשה, כי היו בתים שבני הזוג של הניצולים נפטרו לא מזמן, ואז הם שיתפו את הכאב. מצד אחד זה קשה לסטודנטים, אבל מצד שני זה טוב שלקשישים יש מישהו להיפתח אליו ולספר לו מה הם מרגישים" סיפרה יעל יפה, רכזת פרויקט "זכור וכבד".


  

"הרעיון היה שלא רק אנחנו באים לעשות שמח לניצולי שואה, אלא שגם לנו יש מה ללמוד מהם. הסטודנטים הקשיבו להם ולקחו גם מסרים לחיים. כלומר, אתה לא בא רק לתרום- אתה בא גם להיתרם. אתה בא ללמוד מזה" אמרה פולה. על התגובות של הניצולים היא מספרת "הפידבקים היו מאוד חיוביים והקשישים אמרו לסטודנטים שהם מוזמנים לבוא תמיד. גם כשצלצלנו לניצולי השואה לתאם איתם הבנו עד כמה חשוב שהאירוע הזה ייצא לפועל- אחת הקשישות כל כך התרגשה שיבואו אליה סטודנטים גם אם זה אומר שהם ילכו בגשם והיא לא הפסיקה לברך אותנו".