סכסוכים, הינם חלק בלתי נפרד מנוף חיינו היום יומי, אנו נתקלים בהם במהלך החיים, במשפחה, בעבודה, בעסקים, בין השכנים, בכבישים ובעצם, היכן לא? חלק מן הסכסוכים נפתרים בדרך של הדברות ובעיקר הקשבה, בעוד שחלק לא מבוטל מצריך התערבות גורם שלישי כדוגמת מתווך, בוררות, ועדה פריטטית, בתי המשפט וכד'. אי ההסכמה נגרמת לא אחת מחוסר הקשבה האחד לשני, מה שלא פעם מביא את הצדדים אל בין כותלי בית המשפט.

שמעון אסרף

ה"גישור" הינו אלטרנטיבה לישוב סכסוכים בדרך של שותפות ומחויבות לתוצאה ומאפשר לצדדים המעורבים בסכסוך להיפגש, לדבר ובעיקר להקשיב, לפתח שיחה על האינטרסים של כל אחד מהם ולמצוא פתרון שיענה על האינטרסים של כל הצדדים (לא תמיד פשרה ו/או וויתור הם הפתרון).

כדעת אחרים ודעת הח"מ, לא בשל העומס בבתי המשפט נדרשת אלטרנטיבה, אלא בזכות יתרונותיו הרבים של הליך הגישור שעשוי להוות דרך מועדפת בישוב סכסוכים. יחד עם זאת יש לזכור כי אין הגישור מתאים בכל המקרים וכדי להגדיל את סיכויי הצלחתו, יש להכין כלים ותנאים הולמים. הגישור מהווה לא פעם חלופה יעילה וחברתית לפתרון סכסוכים ביחס לבתי המשפט.

הגישור מתאפיין בפשטות ההליך, הליך מוסכם ורצוני המאפשר לצדדים להגיע לפתרון בעזרת המגשר. הצדדים מגיעים לגישור כשהם טעונים רגשית, ששים אלי קרב ומוכנים למלחמה. במקום ראייה צרה של הסכסוך המובא להכרעה בלבד, המגשר המיומן מנסה להביא להסדר בצורה פעילה, בהסכמת הצדדים. אין לו סמכות לכפות פתרון. בכך שונה הגישור ממרבית השיטות האחרות לפתרון סכסוכים. בתחילת דרכו של ענף הגישור בישראל (רבע מאה), לא הייתה מודעות ציבורית להליך במידה מספקת, לאפשרויות הטמונות בו, לתכונותיו וליתרונותיו. לדאבון הלב, אף בקרב המשפטנים עורכי הדין והשופטים, רמת המודעות איננה גבוהה.

הליך גישור הוא הליך פתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, בין פרטים ו/או גופים בדרך של הדברות ישירה ובהסכמה בין הצדדים המעורבים בסכסוך. ההליך הוא המומלץ לאנשים שנמצאים בסכסוך ומבקשים להימנע מהביורוקרטיה ומהעלויות הכבדות של בתי המשפט, וחשוב לא פחות, המשך שיתוף פעולה ביניהם גם לאחר הסכסוך הנקודתי, כי הרי אין מפסידים ומנצחים. הפתרון ביסודו מותנה בהסכמה. ניתן לפנות להליך גישור בכל שלב של הסכסוך, כל זמן שלא ניתנה הכרעה על ידי בית המשפט. צדדים שיש ביניהם סכסוך יכולים לפנות למגשר מיד כשמתגלע הסכסוך (ביחד או לחוד) ואפילו לאחר שהחלו הליכים בבית משפט עם עורכי דין.

לצד האמור, ניתן להצביע בבירור על מגמה ברורה הקיימת בעולמנו בכלל ובעולם העסקים בפרט, ביחס ליישוב סכסוכים בדרך אלטרנטיבית. הפיכה זו נובעת בין היתר מהאכזבה שרבים חווים ממערכת המשפט, הן בנוגע להימשכות ההליכים והן בכל הנוגע לעלותם, כמו גם בשינויים תרבותיים של הנחלת הליך הגישור ועידוד ההידברות באוכלוסייה. בתוך מגמה זו, ניתן להצביע על התופעה ההולכת ורווחת, של צדדים המבקשים לאמץ הליך מקדמי של גישור, טרם פניה לבתי המשפט או לבוררות.

המבין את היתרון הגלום בפתרון מוסכם, תוך חסכון במשאבים ועלויות והנצחת הקשר בין הצדדים חרף ניתוקו, ניתן בהחלט לראות ניצנים של מגמה זו אף במגזרים אחרים. תופעה זו מושפעת, ככל הנראה, אף מכך שהצדדים מבינים, כי הם ממילא צפויים להידרש להידברות במסגרת ההליך המשפטי אשר נקבע על ידי המחוקק.

עוד רחוקה הדרך מלהכריז על הפיכה של ממש בדרך פתרון הסכסוכים בעולם המשפט. הציבור הישראלי עדיין רואה בבתי המשפט אלטרנטיבה ראשונה לפתרון סכסוכים, הגם שהגישור מעוגן בחקיקה ראשית (חוק בתי המשפט) ובתקנות (תקנת בית המשפט –פישור). יחד עם זאת הטמעתו בתרבות ישוב סכסוכים עדיין בתחילת הדרך. אט אט תופס לו הגישור מקום כפתרון אלטרנטיבי של סכסוכים, והופך לחלק בלתי נפרד מהתודעה והשיח הציבורי כחלופה יעילה וחברתית לפתרון סכסוכים ביחס לבתי המשפט.

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו