תופעת הפוליגמיה, ריבוי בני זוג, ניכרת רבות במגזר הבדואי. הגברים בחברה הבדואית אשר רוצים להחליף את נשותיהן, פשוט מתחתנים גם עם אישה אחרת במקום לפנות בדרך הגירושים. מדובר בנישואים לא חוקיים לאישה נוספת, אשר מתאפשרים בעקבות העלמת עין של בתי הדין השרעיים ופסיקה של מזונות סמליים לגברים.

בתופעה הזו מנסה להיאבק צוות בין-משרדי, בראשו עומדת אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים. "זו עבירה על החוק ולא חזרנו בנו מהחובה לאכוף את החוק. אבל למדנו גם שזה תהליך חברתי מסובך ועדין, שאי־אפשר לפתור אותו רק בכוח", אומרת פלמור.

תהליך חברתי מסובך ועדין, שאי־אפשר לפתור אותו רק בכוח. צילום: הדס פרוש פלאש90

מדובר בתופעה רחבת היקף בחברה הבדואית בדרום שנחשפה בעקבות דיונים ושיתוף ציבור שהתקיים במגזר. הגברים הבדואים רוצים זוגיות עם אישה חדשה ובמקום להתגרש, הם עושים שימוש ב"גירושים קטנים", כלומר גירושים חלקיים המאפשרים פירוד ונשיאת אישה נוספת.

"אנחנו עומדים להחמיר את האכיפה. בלי אכיפה הבדואים לא ידחפו לשינוי הנדרש, אבל במקביל אנחנו בוחרים במהלכים חינוכיים וחברתיים, בשיתוף של החברה הבדואית ושל מנהיגי הדת. נדרש כאן מענה הוליסטי של אכיפה, אבל גם הבנה ומענה למצוקות שמביאות לתופעה", מסבירה פלמור.

תלויה באוויר

בסיטואציה שנוצרה במגזר הבדואי, הנשים הן הנפגעות מהפוליגמיה של הגברים כיוון שהן נשארות תלויות בהם ולא מקבלות את מה שמגיע להן על פי חוק. "יש פרידה, אבל בפועל האישה הראשונה נותרת תלויה לחלוטין בבעלה. זה תהליך פיקטיבי של 'כמו גירושים' ו'כמו דמי מזונות'. אלה סוג של גירושים, אבל בלי גירושים רשמיים- ולכן האישה אינה זוכה לחלוקת משאבים הוגנת", מחדדת פלמור.

בתי המשפט השרעיים בדרום נתנו בפועל יד לפוליגמיה, באמצעות העלמת עין מתיקי גירושים שלא היו בפועל גירושים כלל. הם החריפו את הבעיה באמצעות התעלמות מהחוק בפסיקת מזונות סמליים בלבד לאישה המגורשת, שלא איפשרו לה ולילדיה להתקיים. כך התאפשר לבעל לשאת אישה שנייה, משום שעול הפרנסה של אשתו הראשונה וילדיה לא מוטט אותו. גם האישה השנייה סובלת מהמצב. יש מקרים בהם זו יכולה להיות אישה פלסטינית מוחלשת, שהופכת למעין שפחה ללא זכויות כלל. בכל דרך שלא תסתכלו על זה, מדובר בהעדר הליך משפטי המאפשר לגברים במגזר הבדואי להתנער מאחריות לאישה ולילדים.

" נשים וילדים שהגיעו עד מצב של רעב לאחר שהבעל הפסיק לפרנס". צילום: הדס פרוש פלאש90

ישנם מקרים קשים במיוחד של נשים וילדים שהגיעו עד מצב של רעב לאחר שהבעל הפסיק לפרנס אותם, ובזה מנסים פלמור וצוותה להילחם. "את זה אנחנו עומדים להפסיק: אין יותר גירושים פיקטיביים. אם גירושים- אז עד הסוף, כולל חיוב לפסיקת מזונות ריאליים לאישה וילדיה", אומרת פלמור. המלחמה תהיה תחילה אל מול בתי הדין השרעיים, זאת באמצעות חילופי צוות השופטים, חובת דיווח על מקרי גירושים פיקטיביים ופסיקה חוקית למזונות ריאליים".

חינוך מגיל צעיר

כאמור, היקף תופעת הפוליגמיה משמעותי בחברה הבדואית. מסתמן כי 18% מהמשפחות הן פוליגמיות, מרביתן עם שתי נשים ובמיעוטן שלוש נשים (18% מתוך המשפחות הפוליגמיות) וארבע נשים (6%). יחד עם זאת, בקרב הדור הצעיר התופעה דועכת מעט. הצעירים הבדואים הם מודרניים ורוצים לחיות חיי מותרות, עם בתי מאבן ונסיעות לחוץ לארץ. את המותרות הללו יהיה להם קשה יותר לממן עם אישה נוספת וילדים רבים. כמו כן, יש קשר בין הפוליגמיה בחברה הבדואית למגורים ביישובים לא מוכרים בפזורה. בדואים שגרים ביישוב מוסדר נמצאו עם נטייה פוחתת יותר לנישואים עם אישה נוספת. גם ככל שהנשים והגברים בעלי השכלה, התופעה פוחתת.

יש קשר בין הפוליגמיה בחברה הבדואית למגורים ביישובים לא מוכרים בפזורה. צילום: הדס פרוש פלאש90

לכן, מלבד ההתמודדות עם התופעה בפן המשפטי, יש להתמודד בה מהשורש, אל מול הנערים הבדואים. לפי נתוני מכון ברוקדייל, 36% מהנערים הבדואים נשרו ב–2015 מהלימודים בבתי הספר. בנוסף, ציוני המיצ"ב שלהם הם הנמוכים ביותר בישראל, 81% מהם ללא בגרות, ורק 11% מהם מחזיקים בבגרות המאפשרת קבלה לאקדמיה. לאחר שהם נושרים מהלימודים, הם מתקשים להשתלב גם בשוק העבודה, ושיעור האבטלה בקרבם הוא 13%- בערך פי שלושה מכלל אוכלוסיית ישראל.

תופעת הפוליגמיה נתמכת במצוקות היסוד של החברה הבדואית, שמתאפיינת בעוני, הדרה וחולשה. כדי למגר ולמנוע אותה, יש לתת מענה גם למצוקות שגורמות לה. עקב כך, הצוות הבין־משרדי ממקד את המלצותיו גם בתחומי החינוך והתעסוקה, למשל הגברת החינוך המקצועי בקרב הבדואים כמענה לשיעורי הנשירה העצומים של הנערים מבתי הספר. כמו גם העצמת נשים באמצעות הגברת לימודי העברית- מכיוון שנשים מועצמות מסכימות פחות לנישואי אישה שנייה. כמו כן, ישנה קריאה למעקב הדוק יותר של שירותי הרווחה והבריאות אחר המצב במגזר הבדואי, ואחר מצב הנשים והילדים.

ישנה קריאה למעקב הדוק יותר של שירותי הרווחה והבריאות. צילום: הדס פרוש פלאש90

פלמור מסכמת: "אנחנו חייבים להתערב בתופעה מפני שהיא מולידה נשים מוחלשות וילדים מוחלשים וזה מחייב אכיפה. עם זאת, המהלך חייב להיות גם של שיתופיות. אי אפשר לבוא לחברה הבדואית בפטרנליזים ובהנחיות, מכיוון שזה לא יפתור את הבעיה. חייבים שיתוף, קשב ודיאלוג, והבנה שזאת תופעה שלא תיעלם ביום אחד".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו