אתמול סטודנטים בדואים פרסו ברחבת בית הסטודנט מיצגים שהכינו מבעוד מעוד הנושאים את הכתובת "צו הריסה", כמחאה נגד הריסת בתים ואי ההכרה בישובים בדואים בנגב. יוזמה זאת היא חלק מהתארגנות עצמאית הנקראת "בראייה" – מילה מהשפה האלג'ירית שמשמעותה מלכותי, זאת במטרה להבהיר כי המסר שלהם הוא מלכותי.

צילום: מערכת

לדברי מארגני התערוכה זאת לא הפעם הראשונה בה הם מציגים את המיצגים המדוברים: "את המסר הזה אנחנו העברנו בתחילת אוקטובר ביישוב חורה. באנו לאוניברסיטת בן גוריון כדי לחשוף את זה לאוכלוסיות השונות ולא רק למגזר הערבי, אנו באמת מקווים ומנסים שזה יגיע למקומות הרלוונטיים".

המיצגים שהופיע בתערוכה כללו דמות מבוגרת מאוד אשר רוכנת מעל אבנים, אשר עליהם הוטבעו שמות של ישובים בדואי לא מוכרים. מארגני התערוכה ניסו להעביר במיצג זה את המסר לפיו המודרניזציה מזיקה לאוכלוסייה הערבית ואיננה מקדמת אותם כלל, אלא להיפך גורמת להם נזקים רבים ומובילה אותם לחיות בתת תנאים. כפי שמתאר זאת אחד ממארגני האירוע אחמד אבו וואלב מהכפר לקיה: "אנו מסבירים פה בתערוכה שלנו מה הרגשות לפני, במהלך ואחרי הריסת בית.

הוא מוסיף ומתאר את המיצג המרכזי: "כאן יש את המיצג של הסבא של כולנו, שבורח מהמודרניזציה. כפי שניתן לראות יש את האבנים מקדימה שכתוב עליהם את השמות של הכפרים הבלתי מוכרים, הסבא מנסה לחבק אותם, מה שאנחנו רואים מאחורה זה השתלבות המודרניזציה, שלא מקדמת ולא עוזרת. המסר הוא שהזקן יוצא מתחת להריסות ואומר אם המודרניזציה שאתם מנסים להביא אותי אליה לא עוזרת לי, אז תחזירו אותי למה שהייתי, שאני יוכל לחיות בכבוד".

צילום: מערכת

כאשר נשאל מדוע בחרו להציג את התערוכה דווקא האתמול? השיב אחמד: "אתמול היה יום זכות האדם הבינלאומי, ואנו חושבים שהזכות הבסיסית ביותר זה שתחיה בכבוד תחת קורת גג בגשם ובקיץ. יש לדברים גבולות אי אפשר לבוא לילדים וזקנים בגשם ולהוציא אותם מהבית שלהם, להשאיר אותם ללא קורת גג ללא מחסה".  

בכדי להמחיש את מחאתם החליטו המארגנים להשתמש ב-3 סוגי אומנות שונים כפי שמסיבר מוחמד: "התערוכה שלנו עשויה מ-3 סוגי אומנות: האומנות הראשונה זה קליגרפיה- אומנות בכתב הערבי, השנייה זה צילום והשלישית זה רישום וציור. אנו מנסים לקחת את זה שלב קדימה, לפתח סוג של דו שיח שונה. אומנות זה שפה בינלאומית מספיק שתתבונן ותבין את מה שמאחורי הציור, מה שמאחורי היצירה עצמה".

מהומה בקמפוס

בשלב מסוים במהלך הבוקר החלה מהומה סביב המיצגים, ועל כן ביקשו נציגי האוניברסיטה להפסיק את המתרחש, ולסיים את קבלת הקהל עד השעה 16:00, כל זאת תוך הפעלת לחצים גם מצד אגודת הסטודנטים במטרה להפסיק את המהומה שנוצרה במקום. מארגני התערוכה ואיתם פרופסור ידע בריח ביקשו להשאיר את המיצג כפי שהוא ולהמשיך לקבל קהל עד השעה 19:00 כפי שתוכנן מראש.

מאוחר יותר בשעות הצהריים התארגנה קבוצה נוספת מהתא הערבי באוניברסיטה, אשר הפגינה בסמוך לכניסה הראשית לאוניברסיטה, שם צעקו וקראו: "לא מפחדים, לא מפחדים! כף בכף ויד ביד מאדמתנו לא נזוז". 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו