צה"ל הוא גוף המורכב מעשרות יחידות שונות, יחידות מודיעין, כוחות חי"ר, ויחידות טכנולוגיות רבות, חלקן נסתרות מעיני הציבור. חיילי צה"ל פרושים ברחבי הארץ בכל עת, מגנים עלינו מפני איומים בגבול ובתוך גבולות המדינה. ב'באר שבע נט' החלטנו להצפין ולדבר עם החיילים הבאר שבעים שעושים דרכם מידי שבוע (במקרה הטוב), אל גבול הצפון כדי לבצע את תפקידם ולדאוג שנוכל לישון בלילה בבטחה.

סמל אלון בר (21) לוחם בגדוד האיכון והמטאורולוגיה של חיל התותחנים

סמל אלון בר בן ה-21 מבאר שבע התגייס לצה"ל במרץ 2014 אל גדוד האיכון והמטאורולוגיה 'עיטם' של חיל התותחנים בתפקיד מפעיל מכ"ם רז (מתקן המשמש לאיתור מיקומי שיגור רקטות ומקום נפילתם). כיום משרת אלון בגבול לבנון כלוחם ומפקד על לוחמים בגדוד. אלון לקח חלק בנטרול המחבל בפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע לפני כשנה, כאשר הוא ולוחם נוסף כיתרו את המחבל במחסן עד שהגיעו כוחות היס"מ וחיסלו אותו. בהמשך השנה זכה אלון לכבוד גדול, כאשר קיבל את אות מצטיין הנשיא מנשיא המדינה ראובן ריבלין.

מה העיסוק העיקרי של הגדוד שלך?

"הגדוד תופס את כל הגזרות ברחבי הארץ מבחינה מכ"מית ומטאורולוגית. תחת הגדוד יש שני מערכים, מערך איכון ומערך ומטאורולוגי. במקרה של ירי משטח עוין, מפעילי המכ"מ מאתרים את מקור הירי וכן את מיקום הנפילה הצפוי ומפעילים אזעקה בהתאם. המפעילים גם יכולים לזהות את סוג האמל"ח שנורה, ולכוון את כוחות האש שמתקיפים את מקור הירי. כמו כן, ירי בתותח לכיוון מטרה דורש משתנים רבים, כיוון שעל מנת לירות צריך להבין את הנתונים של שכבות האוויר שהפגז עובר בדרך. כאן בא לידי ביטוי המערך המטאורולוגי, שלוחמיו אוספים מידע כדי שהמטרה תגיע ליעדה. השירות בגדוד מעניין מאוד, צריך לחשוב ולהפעיל את הראש כדי להבין איך הדברים עובדים. אנחנו עוברים מסלול של טירונות בסיסית ואז ארבעה חודשים אימון מתקדם עם מערכות מכ"ם ומטאורולוגיה".

איך מתבטא לשרת בגבול הצפון ?

"הצפון מאוד שונה מהדרום, פוגשים חיילים מכל הארץ, גם הנוף ממש שונה, בלילות אתה נמצא על הרים והכל נראה שונה. מבחינת הקושי, זה אמנם 5 שעות נסיעה לכל כיוון, אבל זה התפקיד שלנו ואנחנו מחויבים למשימה שלנו לא משנה איפה משרתים".

מלצפות בטלוויזיה, אל זירת ההתרחשות

"כשהייתי בסוף הטירונות התחיל מבצע 'שובו אחים' בחיפוש אחר שלושת הנערים שנחטפו. כמה חודשים אחרי התחיל מבצע 'צוק איתן'. רק לפני כמה חודשים הייתי צופה בטלויזיה וב'עמוד ענן' ישבתי במקלטים, ועכשיו אחרי שנתיים אני זה שדואג להפעיל את האזעקות ורואה את זירת ההתרחשות".

תפקידו של גדוד האיכון הוא לחשב את הנתונים הנדרשים לירי- תותח (תותח צהלי מול גבול לבנון, אתמול. צילום: דובר צהל)

סייע בנטרול המחבל בפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע  וזכה באות מצטיין נשיא

"לפני כשנה לקחתי חלק בנטרול המפגע בתחנה המרכזית בבאר שבע. זה קרה בזמן שחזרתי מהמרכז, אני וחייל נוסף הגענו ראשונים לזירה אחרי ששמענו יריות. הכנסנו מחסניות ונכנסנו לתחנה המרכזית, זיהינו עשן ליד השירותים הרחוקים וראינו אנשים בורחים בבהלה וחייל הרוג שחטפו לו את הנשק, הגענו וכיתרנו את המחבל שירה לעברנו עד שכוחות היס"מ הגיעו וחיסלו אותו. למרות שאנחנו לא מאומנים בלוחמה בשטח בנוי ואנחנו לא נתקלים בדרך כלל מירי מקרוב, הצלחנו לנהל את האירוע כמו שצריך ללא אבידות, זה מה שמצופה מאיתנו בתור לוחמים, לזהות איום ולנסות לנטרל אותו".

חושב מה תעשה אחרי השחרור?

"אני רוצה לבצע את התפקיד שלי על הצד הטוב ביותר עד סוף השירות, ולאחר מכן להשתחרר ולמצוא כיוון ללימודים. מקווה להיות באוניברסיטה בעוד כמה שנים ולפנות ללימודי מדעי המחשב או לתחום ההנדסה".

סמלת דינה פונצ'יק (20), משרתת כבקרית איסוף יבשתית ברמת הגולן.

סמלת דינה בת ה-20 מבאר שבע התגייסה בינואר 2015 לתפקיד תצפיתנית ועברה מיונים קפדניים כדי להתקבל לתפקיד בקא"סית (בקרית איסוף יבשתית) ומאז משרתת ברמת הגולן. לדינה תפקיד מאתגר אך מספק, בשל העובדה שהיא צופה במתרחש מרחוק, אבל משפיעה על הכל מקרוב.

ספרי על מהות תפקיד הבקא"סית, במה הוא שונה מתפקיד התצפיתנית ? 

"התפקיד דומה לזה של תצפיתנית, הבקא"סיות אמנם יושבות מול מסך אך המערכת שונה ומתקדמת יותר ונכון להיום בשימוש רק בגבול הצפון. הגדוד שלנו משובץ באופן קבוע בגזרת הצפון, אנחנו לומדות את השטח ופועלות בגזרה מרגע סיום הקורס ועד לסוף השירות. בהתחלה קצת פחדתי מהתפקיד כי סיפרו לי שהוא שוחק, אבל התאהבתי בתפקיד ובגזרת הצפון ולא מתחרטת לרגע".

 לא שוחק להיות באותה גזרה במשך שנתיים?

"לפעמים זה יכול לשחוק, וגם יכול להיות מעניין לשרת בגזרות אחרות, אבל אני מאוד אוהבת את רמת הגולן ועושה לי טוב לשמור כאן על הגבול".

כיצד אתן מסייעות לכוחות בשטח?

"אנחנו מזהות איומים וזליגות ירי אל הגבול ויודעות להכווין את הכוחות שדואג לבחון ולנטרל את האיום. אנחנו כל הזמן דרוכות מול המסכים כדי לצפות על המתרחש בגזרה. זה קריטי לכוחות בשטח שיכולים להיות תחת איום בכל רגע. הרבה פעמים הכוחות בשטח עולים מולנו בקשר ואומרים לנו 'תודה שאתן שומרות עלינו מרחוק, אם לא תסרקו החיים שלנו יכולים להיות בסכנה'".  

ממליצה להתגייס לתפקיד?

"התפקיד, בדומה לתצפיתנית פתוח רק לבנות, אני ממליצה על התפקיד לבנות שרוצות לעשות תפקיד משמעותי ולהרגיש שהן מגנות על המדינה ולא עושות משהו שולי, זה אמנם תפקיד תובעני, אבל גם מאוד מספק ואני לא מתחרטת לרגע".

איך זה לשרת כל כך רחוק מהבית?

"מוזר להגיע מאוד מהדרום לצפון כל פעם, לעשות נסיעה של 5-6 שעות כי ברמת הגולן אין תחבורה ציבורית טובה, אבל אני אוהבת לבוא לגולן, ממש יפה כאן ויש לי חברות ממש טובות כאן. כשאשתחרר יהיה מוזר לא לנסוע פעם בשבועיים את הדרך הזו, אבל אני יודעת שעם החברות שלי אני אשמור על הקשר למרות שאנחנו לא גרות באותו אזור. אני לגמרי אבוא לבקר בגולן כשאשתחרר". 

 השירות גרם לך להתבגר? חיזק אותך ?

"מאוד, לא קל להיות רחוקה מהבית ולסגור כל שבת שנייה, אבל לומדים להתמודד עם זה ולומדים להעריך את הבית".

מרגישים שהמלחמה בסוריה משפיעה על הגבול?

"יש מידי פעם זליגות של פצמ"רים, אבל בעיקרון הגבול יחסית שקט ורגוע ואפשר לבוא לבקר ברמת הגולן ללא חשש. יפה פה ואנחנו שומרות עליכם". 

סמל ליאור לויטן, לוחם ונהג טנק בחיל השריון, מוצב כעת ברמת הגולן.

סמל ליאור לויטן בן ה-21 מבאר שבע התגייס במרץ 2014 אל גדוד 74 לחטיבה 188 של חיל השיריון המוצבת כיום ברמת הגולן. מאז הגיע לפלוגה הספיק לבצע תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון בזמן גל הטרור וסייע בשמירה על בטחון התושבים. בהמשך השירות נפצע ליאור, שבר את רגלו ועבר שני ניתוחים, אך סירב לעבור לשירות עורפי, ובמקום זאת בחר להשתקם ולחזור לשרת בפלוגה, אליה הוא מרגיש חיבור עמוק.

איך הגעת לשירות בחיל השריון, מה אופי התפקיד שלך?

"בגיוס שיבצו אותי לשריון, בהתחלה לא כל כך התחברתי לחיל אבל מאז שהגעתי לפלוגה עברתי הרבה בדרך ואני מאוד מרוצה שהגעתי לכאן. האנשים בפלוגה והסגל נותנים לך רצון להישאר. כיום אני משרת כנהג טנק של מפקד הפלוגה. במהלך השירות עשיתי גם קווי חי"ר וגם טנקים, ומבחינתי טנקים זה הסיפוק ואני מרוצה מהשירות שלי".

סמל ליאור לויטן (צילום דובר צהל) שירתת באיו"ש בזמן גל הטרור, איך זה לשרת בימים מתוחים כאלה בגזרה כזו חמה? היו לך חברים שנפגעו?

"לשרת במקום כזה מבחינתי זה לספק לתושבים הגנה ולספק להם תחושת ביטחון. הם רואים שיש חיילים ששומרים עליהם. אנחנו כל הזמן בכוננות, סורקים ובודקים אחר חשודים, העיקר שנותנים ביטחון לתושבים וזה מה שחשוב".

המרחק שוחק אותך לנסוע מבאר שבע עד גבול הצפון ?

"די התרגלתי, הבסיס אימונים נמצא ברמת הגולן, וגם הקווים נמצאים באזור. אז מתרגלים וזה לא כזה נורא, יש איזה 6-7 שעות נסיעה ומשלימים שעות שינה. מסתכלים על הנוף. חוץ מזה, הכרתי את הארץ, מלא מקומות לטייל, מסלולים, מעיינות, נקודות תצפית, זו חוויה לשרת במקום הזה".

השירות גרם לך להתבגר? חיזק אותך?

"השירות חיזק מאוד, עומדים בפני הרבה מכשולים ומשברים".

מה השאיפות שלך אחרי הצבא?

"נותרו לי עוד ארבעה חודשים לשירות, אני חושב להמשיך ללימודים, אולי להנדסת מכונות".

לסיכום, ממליץ להתגייס לשריון? 

"מי שחושב על שריון דברים שליליים ופתאום משובץ לשריון אין מה לחשוש, יש קשיים אבל בסוף מרגישים סיפוק ועוצמה מהתפקיד, אפשר להתקדם והכי חשוב תמיד לשאוף קדימה".

אלון, דינה וליאור הם רק דוגמה לחיילים רבים שנולדו וגדלו בבאר שבע, ועושים את שירותם הרחק מגבולות העיר. בזכותם ובזכות יתר חיילי צה"ל ששומרים על בטחון המדינה והתושבים, אנו מסוגלים לשמור על שגרת חיינו.